שלום, מרחב "תודעה בריאה" הופק מתוך רצון לתמוך בכל מי שסובל מדאגה, לחץ, פחד, ורגשות קשים אחרים בצל משבר הקורונה. האתר נבנה על ידי מתנדבים מעמותת מינדפולנס ישראל, ארגן רוטרי ומרכז מיינדפולספייס. כל המורים מלמדים בהתנדבות.

תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך

להיות אי לעצמך – מפגש עם קונפליקטים

שיחה עם ד״ר סטיבן פולדר, כיצד להיות אי עבור עצמנו בלב סערה – כלים בודהיסטים להתמודדות עם מתח, פחד וחוסר ביטחון בזמן הקורונה. תמלול המפגש מופיע תחת לשונית "מידע נוסף"
ד"ר סטיבן פולדר

ד"ר סטיבן פולדר

מייסד עמותת "תובנה" ואחד מהמורים הרוחניים המובילים בישראל. במהלך 20 השנים האחרונות לימד את תורות הלימוד הבודהיסטיות ותרגול מדיטציה בפני אלפי אנשים.

תמלול המפגש

מתמללת: מיכל גילה

אני רואה שיש יותר ויותר אנשים שמצטרפים. רוצה להגיד קודם כל שכאשר התחלתי ללמד באינטרנט כבר כמה קורסים, בהתחלה חשבתי שזה לא מדיה כל כך טוב, ללא חיבור פיזי. לאט, לאט הבנתי שעדיין בונים קהילה, בונים סדנה, מרגיש ביחד, וזה משהו טוב ונעים לבקר אנשים בתוך הבית שלהם.להגיע לבית של אנשים להיות בתוך הבית. פעם אשה לא יכולה היתה לצאת מהמיטה , הרגשתי שאני כמעט באותו מקום. עכשיו אני מרגיש שזה אפשרי ועובד, ואפשר להביא דהרמה גם בצורה זו.

שמי סטיבן, הקמתי את עמותת תובנה, ואני מלמד הרבה קורסים ורטריטים בארץ. כתבתי ספר חדש ״ערות בחיי היום יום״ וגם בחו״ל ״what is beyonsmindfulness”. 

״מה מעבר למינפולנס״. אם אתם רוצים לבדוק מה הקורסים שלי, קורסי on line , ומה אני עושה והתכנית. אפשר לפתוח את האתר שלי stevenfolder.com שם יש newsletter, וכל המקומות שאני מלמד בארץ. אז אתם מוזמנים.  

גם אני חייב להגיד שאתם מוזמנים לתת תרומות, דאנה לעמותות וזה אחד הדברים היפים בתכנית הזו, שאפשר לתרום לעמותות , וכולנו ברוח הדנה, רוח של נתינה, מהות של דנה שאנו מציעים את החיים שלנו. we give our life a way.. אנו תמיד נותנים לאחרים. דנה זו אפשרות לעשות זאת באופן מודע וברור ועם לב רחב. במיוחד כשזה לעמותות.  להינות מהמתנה שאנו יכולים לתת להם.

כמובן אתם יודעים שהערב יהיה באנגלית ועברית. מתחילים עם מדיטציה. 20-25 דקות. ואז רוצה לצאת שיחה. לרוב באנגלית, פה ושם גם בעברית ואז הזדמנות לשאול שאלות דרך צ׳ט , או דרך שאלות ותשובות live. תלוי בכם. זו התכנית איתי הערב. רואה שהרבה אנשים כבר השתתפו. ברוכים הבאים כולם לסגנה. זה סנגה גם דרך קומפוסטר כי אנו חולקים נוכחות יחד. במודע אנו חולקים מרחב כרגע, אז אנו סנגה כרגע, אנו קהילה כרגע.

בוא נתחיל בתרגול מדיטציה.

 אגב אני יושב בכליל עכשיו בספריה שלי,  יכול להיות רעש של כלבים בחוץ וטבע. כך זה טבע בכליל.

בוא נכנס יחד למדיטציה. אני מציע קודם כל להתחיל בהרפיה בכל הגוף. כל הגוף מרגיש שאנו יושבים במקום ואפשר לעצום את העיניים, ולהרגיש איזו הרפיה עמוקה בתוך כל הגוף. יושבים בכסא, או על הרצפה, ישיבה אנרגטית, יציבות אבל די נוח לנו. מהתחלה עלינו להרגיש שמדיטציה זה משהו נוח. יש נינוחות. לא צריך מאמץ גדול. במיוחד אם אנו בבית. מרגישים שצריך מאמץ גדול כמו חדר כושר, אנו לא עושים זאת בתדירות. אז להרגיש נינוח. relax and at ease . וכשאנו עושים זאת, מרגישים תהליך של הרפיה פנימית, אנ ו מרגישים שהגענו. כמו המילה ״הנני״. אני כאן !  אני יושב במקומי, והגעתי. לא רק הגעתי, הגעתי הביתה!  בגלל זה המקום שאנו חיים, יש חיים. במקום שכחה- היזכרות. בחיות, בהוויה בנוכחות. אז אנו באמת מרגישים שמדיטציה הוא תהליך לבוא הביתה למקום שבו אנו בעצם נמצאים כבר, וברוב המקרים אנו שוכחים זאת. רק תרגישו זאת. בואו נרגיש זאת ביחד.  הגעתי!  אני כאן!  אני לגמרי כאן! 

בוודאי יש מחשבות, יש תחושות גופניות.  יודעים כאשר יושבים יש משקל,מגע, יש אולי צלילים מסביב, אבל ברגעים האלה אני מציע משהו כללי , פתוח, לא יותר מידי מהר לתפוס אובייקט ספציפי למדיטציה, חכו רגע, ותהיו עם תחושת נוכחות, משהו פתוח, משהו נכון, שלא דורש מאיתנו לעשות משהו, לתקן משהו או להגיע לאיזה יעד. פשוט לצלול לתוך נוכחות, נופלים לתוך נוכחות.  זה קדוש.

עכשיו אפשר להתחבר למשהו ספציפי בגוף , במיוחד הגוף, עולם גופני שמאפשר לנו להמשיך בנוכחות. הגוף זה המקום הכי קול, והכי זמין, אנו לא יכולים לנשום בעבר או בעתיד, לא יכולים לגעת בעבר או בעתיד. אז בתוך המסגרת של הגוף, תוך השדה הגופני, אפשר לבחור חוש מגע, או המשקל, הכסא, הלחץ ותחושות של מגע ולחץ, או אולי הידיים, להרגיש מה קורה שם בדיוק.  מה זה מגע? איך אני יודע שאני נוגע במשהו?

הידיים מלא מלא מלא בתחושות ורגישות, בוא נרגיש איך מגע בין האצבעות, האצבעות נוגעות במשהו. תרגישו זאת כאנרגיית החיים. מגע. כל הזמן שינויים. אפשר ברזולוציה קצת יותר גבוהה. מה החווייה של כל אצבע? ומה החוויה של כל אצבע עכשיו? ועכשיו? ועכשיו? כל הזמן בשינויים. אפשר לעבור לנשימות. ועוד פעם כמה שאפשר רזולוציה הכי גבוהה. יודעים את כל תהליך הנשיפה ושאיפה, כל המסע, מבחוץ לתוך הגוף, כל הדרך, עד הבטן, עליה וירידה של הבטן,  האוויר יוצא ובאמת תתחברו, תתקרבו לתוך זה, עם כל נשימה ונשימה, נשימה אחת היא עולם שלם, פשוט  תצללו לתוך זה.     ו תתקרבו יותר, תרגישו לאן הנשימה הולכת בתוך הגוף הנשימה מביאה חמצן וחיים לכל התאים. אולי אנו יכולים להרגיש את הנשימות בכל מיני מקומות בגוף. נכנסים מתחת הרדאר. מרגישים את הגוף אנרגטית.  הנשימות או התחושות זורמות בכל הגוף.  

ובוודאי יש מחשבות שזורמות, אך אפשר להתייחס למחשבות לא שונה מתחושות גופניות, המחשבות הן כאילו תחושות מנטאליות, גם זרם,  מחשבות עוברות ונעלמות,  פשוט תנו להם לבוא וללכת, אין. צ ורך להתעסק איתם, אפשר לצעוד מחוץ למחשבה, לקחת צעד אחורה, תנו להם לזרום ולעבור כמו עננים בשמיים. השמיים זה התודעה, העננים כמו המחשבות.  אז אנו לא צ רכים להילחם במחשבות, אך אנו יכולים, אם אפשר, לקחת צעד אחד לאחור מהסרט. לתת להם לעבור ברגע, ואפשר לתת עדיפות לחיות הגופנית, התחושות הגופניות, הידיים, הנשימה. אתם יכולים לבחור.  ותרגישו שאם אנו באינטימיות, קירבה, עם תופעה גופנית או מנטלית, אז לבד מגיע איזה שקט. אינטימיות מביאה 

שקט. בגלל כל הרעש והחיכוך והעניין שמסביב דברים לא רלוונטי יותר. יש פשטות. הנשימות נושמות כמעט לבד. הנשימה נושמת אותנו.  שאיפה ונשיפה. בקלות. ברכות. משתנה ומעניין.  איך הנשימה הזו עכשיו? ואיך עכשיו?  אפשר להתייחס למקום בגוף, או לכל המסגרת של הגוף,  אם יש משהו לא נעים, משהו שקשה לנו, כואב לנו, מתח,  וקודם כל , גם להרגיש אינטימיות עם המקום הזה, כמו לדוגמא כאבי גב, או משהו עדין כמו מתח סביב העיניים.  להרגיש אינטימיות, אני בעד, אני מקשיב לקולות, אפילו קולות לא נעימים, אני פה בשבילך. זו תנועה שונה מלנסות לחסום את מה שלא נעים לנו.  אנו מרשים את זה.  ואנו מתעניינים מהו  הקול של קושי בנו? כמו מהו?  להרגיש את האיכות ואת התחושה של משהו קשה, של תחושה לא נעימה, בעיקר בגוף,  איך זה משתנה? מה אנו עושים עם זה? בונים סיפורים או לא? ואם תשומת הלב, שבעצם תשומת  לב זה קרוב לאהבה.  איך התופעה משתנה בגלל הקרבה שלנו, ההקשבה שלנו? תשומת הלב שלנו.   כשאנו  שמים לב למשהו – זה משנה אותו. איך הוא משתנה?   נתינת תשומת לב וטוב לב לזה.  מה תשומת הלב עושה לכאב או לחוסר הנוחות?   משהו מכאיב בנו קורא לתשומת ליבנו.  אנו נותנים זאת. ומחזיקים בזה באדיבות ובעדינות. ומקשיבים לזה כמו שאמא מקשיבה לילד בוכה, על מנת להבין – מה זה אומר?  ניקח כמה דקות לעשות זאת גם עם המינד. מה קורה במינד שלנו, בעולם המחשבות? רושמים זכרונות, אולי יש שם משהו שלא כל כך נוח לנו. יכול להיות  משהו מאד פשוט כמו רשימת  to do list״מה אני צריך לעשות מחר״?   מרגיש קצת לחץ, השליטה שיש במחשבות כאלה, איך הן תופסות מרחב במינד. שימו לב, זה מה המינד שלי עושה.  במקום לנסות להשתיק אותו, לשים לב למינד שלנו באדיבות. זה מה  שהמינד שלי אומר עכשיו. או . קי. אני מקשיב.  הנה.  אני רואה איך המינד עובר משתנה זורם ואני אדיב, ומודע, זה דורש עדות  to Step out ולהקשיב למינד. ויש לנו ת ודעה שכן יכולה לעשות זאת. כמו השמיים מאחורי העננים. התודעה שלנו כמו שמיים. והעננים עוברים . כל ענן והצורה שלו.  אם זה  קצת לא נוח, אנו יודעים זאת. זה בסדר . ועם זה משמח, אנו יודעים זאת. זה בסדר.  חלק מהמתנה הגדולה של מודעות ומיינדפולנס, זה שאנו הופכים גדולים יותר מנעים ולא נעים. אנו הופכים גדולים יותר וחופשיים יותר. מאפשריים את הנוח ואת הלא נוח. את שניהם אנו מקבלים ויודעים , באדיבות , בעניין ובמודעות ועדות.

זה לימוד לכול החיים.  

בואו נחזור לפשטות, נרגיש את הגוף יושב, התחושות הגופניות, המרחב הפנימי והחיצוני, פשוט חזרה הביתה לחיות.  פשוט חי, יושב כאן בשקט מודע וער. פשוט מאד . מדיטציה בסיסית. 

עוד דקה. 

צליל מצילתיים

לאט לאט אפשר ל פקוח עיניים.  

אז, ברצוני לתת שיחה עכשיו. בערך 40 דקות ואז יהיה זמן לשאלות שאלות אפשר באנגלית או עברית או בצ׳ט. או שתלחצו על הכפתור המתאים ומיכל תזמין אתכם וכולנו נראה אתכם, יהיה נחמד. ונשמח לדעת מאיפה אתם. ומה שמכם?

מה שרוצה לדבר הלילה נקרא:  להתמודד עם קונפליקט- כדוגמא לדהרמה

עלי להתחיל עם הבהרה מסויימת. כידוע לכם אני הולכת להרבה פאבים וברים בכל ישראל . לפחות 70 עד כה מאז שהספר שלי יצא.  וכל הזמן הכרתי את ה׳כל, ואהבתי את הצורה של אנשים צ עשירים שזקוקים למסר חדש, מסר שונה. יום אחד מישהו בא אלי ואמר :״ערות״ אתה למעשה מתכוון למיינדפולנס.  אם אתרגל מיינדפולנס – האם הכול יהיה בסדר ואהיה שמח?  

ואני חייב לומר, שזה לא כל כך פשוט.  מיינדפולנס הוא השער. והוא מאד חשוב. אך מה הגן? הגן הוא דהרמה. וזה נוף גדול יותר. אז מיינדפולנס זה המפתח וזה התרגול העיקרי שמגיע מהעולם הבודהיסטי, ומתורגל על ידי מליוני אנשים  בכול העולם.  אפילו  מאה אנשים בפרלמנט הבריטי תרגלו מיינדפולנס, אם כי לא עזר להם כל כך…

אולם, מה מעבר ל מיינדפולנס? מה זה דהרמה?  דהרמה זה כאשר מיינדפולנס איננה טכניקה יותר,  היא הופכת לדרך חיים.  וזה יוצר הרבה מאד  שינויים באישיות שלנו . ואם אנו חוקרים/בוחנים את השינויים האלה,  אז אנו בעולם הדהרמה. עולם של אמת עמוקה.  דהרמה פרושה אמת עמוקה של הדברים. לדוגמא: מיינדפולנס יזמין אותנו  להיות יותר רגועים ויציבים בחיינו, כשאנו חוקרים שלווה ויציבות כנושא בחיינו, זה הופך דהרמה.  מיינדפולנס מזמין אותנו להיות יותר חכמים. בדיוק הזכרתי להיות  גדול יותר מ״נעים לי- לא נעים לי״. אם אם באמת נבחן/נחקור מה הכוונה  להיות גדול מנעים- לא נעים, כלומר אפשר להחזיק בשתי הידיים שלנו ״נעים״ ו״לא נעים״ – ומשהו בנו שהוא קבוע ומסוגל להחזיק את הנסיון עם מודעות פתוחה ועם אדיבות, כשזה הופך חלק מחיינו,  אנו בעולם הדהרמה.  באופן זה, שינינו את הדרך שהמציאות נראית.   המציאות אינה  יותר מאשר מאבק בעייתי שעלינו להתמודד איתו. התמודדות זה שם המשחק.  הישרדות  זה מה שאני  עושה- אני צריך  ללכת לעבודה, לוודא שדברים במצב טוב יותר, וכו׳. אנו לגמרי שם. אז דהרמה זה היבט שהוא  רוחני ביסודו, אך מביא אותנו ל מקום גדול יותר שבו אנו מסתכלים על עצמנו ועל חיינו, ואנו יכולים לשנות את מי שאנו באמצעות מה שקרה לנו בחיים. הנסיבו שלנו.    אנו. יכולים לרקוד עם שינוי, יכולים לרקוד עם קושי, אנו יכולים להרשות לדברים שלא היינו מרשים אחרת. אנו יכולים להסתכל בעיני אחרים, עם לב גדול, ומודעות גדולה יותר. ולהסתכל על עצמנו בדרך זו גם. וכל זה הוא מעבר למיינפולנס. הוא מקום ש׳מיינדפולנס ייקח אותנו, עדיין נתרגל מיינדפולנס, לא משנה מה שנעשה, אך זה ייקח אותנו למקומות שבעקבות זאת נחקור ונבחן,  אנו לא נמצאים בעולם בובות יותר. אנו חוקרים  סוגיות עמוקות. בחיינו, ואז אנו בדהרמה. 

מה שארצה לעשות הלילה, זה לקחת סוגיה אחת שמאד קשה כמעט לכולנו, כל אחד מאיתנו. בעצם  כמעט כל אחד לא מדויק, אני חושב שכל אחד מאיתנו יהיה מושפע מהסוגיה הזו. ואני רוצה להראות איך  דהרמה- ההמשך של מיינדפולנס יכולה לעזור לנו בהתמודדות עם הנסיונות הקשים ביותר בחיינו.  מה שאני בוחר הלילה זה קונפליקט. קונפליקט זה אוניברסלי, זה מאד מיידי,  וזה קורה כל הזמן.  אני חושב שכמעט כל אחד מאיתנו היום יהיה לו קונפליקט גדול או קטן. מישהו לא מסכים איתנו, מישהו לא שם לב אלינו. עשוי להיות לנו קונפליקט עם עצמנו. קולות שונים בנו מושכים אותנו לכיוונים שונים. או קונפליקט במקום העבודה,  או בחברה, חוסר שלום, בינינו לשכנים שלנו. זה יכול להיות כל הקהילה הפלסטינאית, או השכן בדלת ממול. קונפליקט זה אוניברסלי. גם בזמני הבודהה קונפליקט היה חלק מהותי מחיי האנוש.  זה טרגדי אך זו עובדה. אפילו הבודהה לא הצליח לעצור קונפליקטים שקרו בין הנזירים שלו, בזמנו.  כשהקונפליקט היה גדול מידי, הוא לא יכול היה לעצור זאת. בזמנים שכל הנזירים שלו נלחמו זה בזה אודות פרושים של החוקים של הנזירים. והוא לא יכול היה להפסיק זאת. אז הבודהה פשוט  עזב.  אמר אני לא יכול להתמודד עם זה, אני לא יכול לשנות דבר כאן.  והוא הלך ליער למשך שלושה חודשים. בהיותו ביער,  הגיע פיל בודד, וכמי שיכול הייה לדבר עם חיות, הבודהה שאל את הפיל – למה  אינך עם העדר שלך? והפיל ענה לו –  הם תמיד  מתווכחים ורבים זה עם זה, נמאס לי מהעדר, ברחתי להיות לבד קצת ביער. הבודהה ענה לו כן אני יודע. גם אני. אז גם לחיות יש קונפליקטים. יש לי תרנגולות .הייתי בשוק  שיום אחד שני התרנגולים הצעירים הרגו את האבא שלהם.   נדהמתי. אך  אלימות היא כל כך חלק. מהחיים. מה אפשר לעשות?

וכאן, בתוכן המזרח התיכון, כבר מאה שנים שיש לנו קונפליקט עם השכנים שלנו. ובמאה השנים לא כל הפרופסורים וההוגים, והסופרים והאומנים  והאנשים הטובים לא הצליחו לעצור את הקונפליקט הזה, ועדיין יש משהו שאנו שוכחים , שבעצם מאד קל לשנות קונפליקט. כשעשינו סדנאות בין ישראלים ו פלסטינאים, ולעתים  גם ישראלים וישראלים, שהיו בקונפליקט, זה לא לקח הרבה שהתרחש שינוי עמוק ביחסים שלהם. לעתים כל שנדרש היה הקשבה עמוקה של  שני אנשים, בין אם ישראלי וישראלי, או ישראלי ו פלסטינאי, באמת להקשיב אחד לשני,  ולהקשיב  ולהבין זה את החיים של זה,  הכאב שאנשים סובלים בשני הצדדים,ואיך שהוא משהו השתנה, ונוצר שלום באמצעות הקשבה עמוקה,  באמצעות מודעות האחד לשני, האחד לחיי השני, ושינוי יכול לקרות די מהר. אז מה שעושה את זה קשה – זה הסיפורים שלנו. התוויות שאנו נותנים זה לזה. למשל מישהו במשפחה מ תתווכח איתנו, התגובה הראשונה שלנו היא הגנתיות תגובתיות. להגן על עצמנו. אנו עושים זאת ע״י וויכוח בחזרה, או לקחת צד נגדי, או ע״י צעקות, או בריחה, או  ע״י עלבון. הרבה 

ת גובות אפשריות. ובדרך מסויימת, לא לקחנו אחריות באותו זמן. 

אז הדבר הראשון שצריך לעשות זה לראות הקונפליקט הזדמנות ולא בעיה. ולהתחיל לקחת אחריות לזה, לומר, או קי זה אתגר, זה הגבול שלי.  אני רוצה להרחיב את הגבולות שלי, אני רוצה לעבוד עם זה. אז איך עובדים עם זה.

דבר ראשון, כפי שאמרתי קודם, להבין כמה זה קשה זו חוכמה. הבודהה אמר שאין דרך להפסיק קונפליקט בין בני אדם מלבד אי- היצמדות עמוקה לעצמי, לסיפור שלי, לצרכים שלי, לציפיות שלי, לאמונות שלי.   אי היצמדות  עמוקה בכל הרמות, רק אז נהייה מסוגלים לצאת מהמצב האוטומטי שאנו נמצאים בו בקונפליקט.

הבודהה אמר שהיחסים הבסיסיים בין עצמי לעולם הוא חיכוך.  ברגע שיש ״אני פה – והעולם שם״ והעולם בדרך כלל מאיים, בעייתי, וצריך. מאבק להתמודד- זה יביא קונפליקט אוטומטית. כי מתבסס על חיכוך. אני פה והעולם שם ועלי להתמודד. 

אז יש להבין דבר ראשון שזה עוצמתי.

ואז עלינו לפתח כלים ואמצעים להתמודד עם קונפליקט.  וזה לא רק הגיוני. יש סיפור יפה של סטודנט שבא לרב ואומר – יש  כה הרבה קונפליקטים בעולם – איך נוכל להתמודד עם קונפליקטים? והרב  ענה: יש דרך של הגיון ויש דרך של קסם.  אה, אמר הסטודנט, אז הדרך ההגיונית כנראה היא לשבת עם האדם שמתקשה, ולפתור את הבעיות יחד.  הרבי ענה, לא, זה דרך הקסם , לא דרך ההגיון.

אז, עלינו לעבוד עם המינד. וכאן מתחילים להבין מיינדפולנס ומעבר למיינדפולנס.

אז הדבר הראשון – זה לראות קונפליקט ככאב. וכפי שאמרתי קודם, לראות את ה תגובתיות של האני, וההגנתיות של האני, להיות מודע לזה בזמן אמת. ולהתבונן בזה כנסיון כואב, לא נעים.   אבל, כן, זה חלק מיינדפולנס. ברגע שזה קורה, אפשר להרגיש את כל השרשרת. רואים את הכפתור שמישהו לוחץ, רואים את המלים של הזולת, רואים מה עולה בתוכי , התגובה, הסיפורים, רואים את ההתכווצות בבטן, או בגוף. יודעים עלייה של חום, עצבנות או כעס. יודעים שזה עולה.  ומה הכעס הזה? יודעים איך אנו בקלות ניתן להפרעה. אנו בקלות יכולים להיות מופרעים. אנו יודעים זאת. רואים את כל השרשרת של עלייתה של תגובתיות והקונפליקט שבתוכנו.  וככול שאנו רואים זאת, פעם אחר פעם, לא מיידי, כל פעם שיודעים אנו מחליפים את הטייס האוטומטי, את התגובה האוטומטית של התגובה- לתגובה חכמה. אנו רואים היכן אנו, בעיקר בגוף.  הגוף המקום הכי קל לתפוס דברים של אוטומט ולפתוח אותם למודעות.  אנו רואים מה אנו עושים עם זה. המחשבות שיש לנו אודות זה. ובאמת חשוב, אנו רואים איך הכול בתהליך. הכול משתנה, כעס זה לא משהו תקוע, כעס זו חוויה שעולה ונעלמת. תגובתיות זה משהו שעולה ונעלם. הכפתורים שנלחצו אצלנו, אחרי דקה או שתיים , הכפתור חוזר לאפס. חוזרים לחוש שהכול חוזר למה שהיה.  יש שינוי ב מצב.  תארו לעצמכם קונפליקט, ויכוח קטן שהיה לכם אתמול או היום עם מישהו. אם תוכלו  לכווץ מה שקרה, ולהרגיש את כל השלבים, ת רגישו גם מתי זה הסתיים. וכשזה נעלם נשאר מרחב, ויש תחושת נוחות. ולעתים  אנו מרגישים יותר מודעים אחרי הכעס, מאשר  אילו הכעס לא היה שם כלל. השינוי שקרה לנו מכעס לשלום. אנו מבינים את הדואליות הזו, מרגישים את השינוי. אז כל התהליכים הללו הם להביא קונפליקט ו תגובתיות למודעות.   וכשאנו עושים זאת משהו מעניין קורה.  אנו מתחילים להיות מסוגלים לראות את האדם השני בעיניים חדשות. אנו מתחילים להיות בנעליים שלהם. אנו מתחלים לראות את הכאב של הזולת.  אנו רוצים לראות גם את הטוב שבהם.  אנו מתחילים לראות  את האמת שלהם, את הטוב שלהם, את מה שהם זקוקים לו.  מה הצרכים שלהם. במקום רק להגיב. אנו יכולים להרגיש את זה , לראות את זה, להיות יותר אמפתיים.  

אני זוכר לפני מספר שנים, שמרתי על הנכדים שלי, הם היו מאד מעיפים, ואני הייתי עייף כל היום טיפלתי בהם והם התווכחו בינם לבין עצמם ואיתי, בסוף היום אמרתי: זהו. הגיע זמן  לנוח . זמן לישון. והצעיר אמר לי: לא, לא אתה צריך לקחת אותי , לשים אותי בחדר. אני לא יכול לבד. אמרתי אני עייף, מותש. אמר, לא, אני לא יכול לבד. הרגשתי עצמי מרוגז, ושאלתי למה? והנכד ענה לי – כי אני מפחד מהחושך.  ולפתע ראיתי אותו בעיניים חדשות, באמפתיה ,  הבנתי כמה פחדים ומאבק פנימי הוא חווה. והכול השתנה.  אז אם נוכל לראות את השני בעיניים אחרות בגלל מודעות אנו הופכים גדולים יותר. ורואים את התמונה הגדולה יותר של הקונפליקט. אנו מרגישים משהו גדול יותר, אנו נתפסים בקונפליקט בגלל הסאמרה.  זה טבע של הself (האני).  הטבע של להיוולד בגוף ולבנות לשרוד. ואנו יכולים להבין יותר לעומק דברים. 

יום אחד הבודהה טייל, ופגש שתי קבוצות של אנשים שהיו במלחמה. שני שבטים. ושאל אותם מדוע אתם נלחמים? הם אמרו״ לא יודעים, עשינו זאת כבר תקופה ארוכה,  לא יודעים למה בעצם. הבודהה שאל – איך אני מברר זאת?  אמרו לו- לך לזקני השבט- הם בטח יודעים. אז הבודהה הלך לזקני השבט  ושאל – הם אמרו זה נמשך כבר הרבה זמן, גם אנו לא יודעים, לך לזקנים האחרים, אז הלך, והם אמרו לו תחזור לכפריים שם , הוא בדק בעזרת הכמרים שלו. מה השורש למאבק הזה, ובסופו של דבר מצא שהסיבה  היתה שתי קבוצות של כפריים שנלחמו על זכויות המים בנהר. ואמר להם- מה יותר יקר? המים בנהר או הדם הורידים שלכם?

 אנו יכולים להבין יותר כאשר אנו  פותחים את עינינו בוחרים להיות גדולים יותר מ״אני והאחר״, נוכל לקבל תחושה של מה קורה.  

ההיבט הנוסף מעבר למיינדפולנס הוא חמלת הלב. וכאן אנו באמת מוצאים שחמלת הלב שלנו, שקיימת אצל כולנו, מוצא את הגבולות שלו בעולם מאד מבולגן.  אולי יש ל נו חמלה בלב, אך האני ההגנתיות של האני, גורמת לנו לשכוח מחמלה. היא שמה מגבלות על הלב שלנו.  כששומעים את התינוק שלנו בוכה- רצים אליו מייד. אם זה התינוק של השכן-  אני כועס עליו- הוא מפריע לי, למה עושה רעש, למה השכן לא יכול לטפל בילד שלו. אך זה אותו כי של תינוק. החמלה שלנו מוגבלת. אז עלינו להיות מודעים ולבדוק מה גבול מגבלת החמלה שלנו.?  עלינו להרחיב את הגבולות של החמלה.  של אהבה, הלב תמיד אחרי ראייה. אם רואים את האדם מולנו שמתווכח איתנו, ורואים את האדם, את העיניים שלו, רואים את ההשתוקקות, הנזקקות שלו לזולת. או למה הם ככה, ואנו מבינים אותם – הלב שלנו יפתח להם. אז חמלה תמיד עוקבת אחר מודעות.  אם כך, נוכל לדחוף /להרחיב את הגבולות שלנו. אך צריך להכיר את הגבולות שלנו. כששומעים תינוק השכן בוכה ומפריע לנו, ברגע זה אפשר לומר כן,  אך יש שם ילד, הוא בוכה והוא כואב, אז הלב נפתח. 

לדוגמא:  כשהייתי עכשיו בארה״ב, נתתי הרצאות, ולימדתי, וריטריט ,  הייתי הרבה על הדרכים, והרבה פעמים הרגשתי רק  a version’ I just teendle hike the whole free way

של נהיגה חסרת קץ על הכביש המהיר, כמו לנהוג על איילון בתל אביב, ומאסנו בכל הסיפור של להיתקע בפקקים, חוסר סובלנות. אך מה אפשר ל עשות?  והמשכתי לעשות זאת – השונות את המראה,  כאילו שיש לנו  גי פי אס בתוכנו, או וויז,  שאומר : או, קי,  שנה כוון. דרך חדשה. והדרך החדשה היא חמלה.  והחמלה אז לאנשים האחרים במכוניות האחרות שגם נאבקים במצב הזה כמונו. כל כך הרבה עם  מאבק החיים שלהם והצרכים שלהם, ואנו חלק מזה.  אנו יכולים להרגיש קצת שונה, לא ״נגד״. אלא תחושת של לבביות לכל מי שסביב, אנשים כמונו. זה שינוי בערוץ. ואפשר להמשיך לעשות זאת כדי לפתח חמלה לאדם ש שמתווכח איתנו. להיווכח שפחד שיש לנו, הגנה הוא בעייתי וכואב, להרגיש שהעולם לא נגדנו. אנו עם העולם, עם האנשים, אנו מחוברים. ואפשר לתרגל זאת, להרגיש איך הלב שלנו נפתח לאחרים, גם אם הם בזמנים קשים.  ואם נעשה זאת נגלה שהחיים מחייכים אלינו. כשאנו מחייכים לחיים – החיים מחייכים אלינו חזרה. 

אז האיכות השלישית, והעוצמתית ביותר שעלינו לפתח.  שהיא איכות של דהרמה, אליה מוביל אותנו מיינדפולנס- היא שלוות נפש (יישוב הדעת) או יציבות. (equanimity and steadiness ) 

אין זו טעות, משהו לחשוב, הבודהה, לפני שמת, המסר האחרון שלו היה ״היה אי לעצמך״ זה מה שאמר לנזירים. מה שהתכוון בכך לא להיות  מבודד, אלא להיות יציב בים הסוער. והוא אמר זאת בכמה מקומות. אי בים הסוער של החיים. מאד חשוב להרגיש את היציבות שלנו  את השליטה העצמית שלנו ואת העצמאות שלנו , שאנו לא נסחפים אחר העדר, ע״י דעות של אנשים אחרים. אנו נשארים יציבים עם האמת העצמית שלנו, עם המודעות העצמית שלנו.  

בשלוות נפש אין הכוונה שאנו. מאחורי קיר של הגנה. זו אינה שלוות נפש. זה אותה הגנתיות שגורמת לנו להתווכח עם אנשים ולהגיב.  שלוות נפש פרושה שיש לנו יותר מרחב בתוך עצמנו. אנו פחות ניתנים להפרעה. אז דברים יכולים לקרות. מישהו יכול לצעוק עלינו, להתווכח איתנו, לתת ביקורת, אך בשל המרחב הפנימי והמודעות אנו לא באמת מופרעים בעומק. אנו מרגישים זאת, זה לא אדישות, כמו טפלון ששום דבר לא נדבק. זה לא זה. הפנים לא מופרע. דברים נכנסים פנימה אך לא עובדים עלינו. וזו תוצאה של כל המדיטציות שעשינו , כל המרחב הפנימי,  וכל המודעות וחופשיות פנימית, ושקט פנימי, וחופשיות להיות עם הטוב לי- רע לי,  או הנעים- לא נעים. כל הדרך של מיינדפולנס ודהרמה מביא אותנו יותר ויותר ליציבות להשתוות נפש. וזה כמו , במקום הגנה מבחוץ- זו הגנה מבפנים. הגנה בלתי נראית. אנו פשוט פחות מופרעים בקלות.  הדמוי של זה אצל הבודהה בעצמו זה האוזניים הארוכים של הבודהה.  באיקונוגרפיה של הבודהה הראו אוזניים ארוכות – כי הוא יכול לשמוע על סבל ולא להיות מופעל מזה. (מופרע מזה). מה שזה אומר, שדברים , עוברים דרכנו ולא מפילים אותנו. זה תוצאה מאד עוצמתית של תרגול דהרמה. אנו מוצאם עצמנו מסוגלים לקחת יותר ויותר קשיים של אחרים, או של עצמנו, או כאבים קשים, או רגשות קשים, כי יש לנו יותר מרחב פנימי, והוא לא יכול ל היפגע. כמו שהשמיים לא יכולים להיפגע מהעננים.

אז שווה לזכור שככול שנרגיש יותר נרחבים, מודעים ויותר אתיים וקלות בתוכנו בגלל ה מודעות שתוכנו כך נוכל להיות מסוגלים לקחת סבל של עצמנו ושל אחרים או התנגדות, קונפליקט מכול סוג, מבלי שיהרוס אותנו ויפיל אותנו. וזה בעצם שלוות נפש./ השתוות נפש

זו תנועה עוצמתית, ואיכות הכי גבוהה של הדהרמה. 

לסיום:

אז כשפיתחנו כלים של דהרמה כמו  חמלה, כמו השתוות נפש, כמו תחושת מודעות – לקבל את התמונה הגדולה, אז זה יעזור לנו לצאת לעולם ולפעול. כי העולם זקוק לנו, יש כה הרבה כאב וסבל. העולם זקוק לנו לא להגדיל קונפליקט אלא להקטינו.

אנו זקוקים לתכונות אלה להעצים אותנו  לצאת ולגרום להבדל בעולם ממקום של יציבות, לבביות, ולהיות אי בים הסוער, ואנשים אחרים אז יבואו אלינו ל עזרה ונוכל לעזור ולגרום לשינוי בחיים אם יש לנו איכויות  דהרמה, שפיתחנו במשך תקופת זמן.  אז המילה הסופית, על מנת לפתח תכונות אלה צריך לתרגל יותר מיינדפולנס, ללכת לריטריטים, עלינו להרחיב מיינדפולנס לדהרמה. לראות מה הנוף מאחורי זה. איך ל העמיק , איך לתרגל יותר באינטנסיביות, ללמוד ממורים שונים, ולהתייחס לזה מאד ברצינות, זה אולי המסע הכי חשוב שאנו יכולים לעשות,  האיכויות הללו לא יעלו מעצמן, והם ישנו בדרמתיות את חיינו.

אשמח לשאלות מכם, דרך הצ׳ט או לשאול ישירות על גבי המסך.

מי שרוצה יכול לשאול שאלה.  כרגע יש רק מסר ממיכל שאומרת שלום. 

אפשר גם רק להגיד שלום .הי סטיבן היה נחמד לשמוע אותך.

: רציתי לשאול – היום במקרה יצא לי ל קרוא. מאמר שלך על הדמיון בין השבת לבודהיזם. עד כמה יהדות יכולה לתרום לבודהיזם..   אני מ בינה שיש הרבה דברים ביהדות שמדברים קצת עם בודהיזם.  גם בנושא חמלה, התחשבות בבעלי חיים ובסביבה וכו׳.   אך יש משפט אחד שלא. מסתדר לי כל כך, שאומר ״הקם להורגך השכם להורגו״.  

:נסי לתרגם לאנגלית.  תגידי בעברית במלים פשוטות

:מי שבא להרוג אותך – הרוג אותו קודם. בלי שום תזכורת של חמלה. נסה להבין אותו. אם יש קונפליקט. נשים על השולחן. אנו ו פלסטינאים ככול שיהיה לך חמלה לצד השני. זה לא מספיק בקונפליקט כזה. צריך שיהיה חמלה משני הצדדים.  ואם הצד השני עונה לך באלימות, מה אתה יכול לעשות עם החמלה הזו?

: יש בעצם שני דברים שאמרת. אחד הנושא של יהדות. זו שאלה בפני עצמה מאד גדולה. רק רוצה לענות במשפט או שניים. אני חושב שיש הרבה בשני הכיוונים. יהדות יכולה לעזור לנו בתרגול דהרמה. ודהרמה יכול לתת לנו כיהודים סוג של עבודה פנימית, שלנו כיהודים, רק אם יש עומק. אם אנו  מבינים את העומק של הדהרמה והעומק של יהדות אז זה יכול לעזור. הדוגמא שנתתי במאמר , אולי בכמה מ אומרים שכתבתי, מאמר שכתבתי עכשיו על שבת וסמדי. אם מתייחסים לשבת כמשהו שצריך לעשות ל פי חוקים, ולפי תבנית סגורה וסגנון ומה אחרים אומרים. אך אם אנו במהות השבת שאומרת העולם מושלם, אלוהים ברא את העולם וזהו. העולם מושלם. יום אחד אפשר ל נוח ולהרגיש את השלמות והשקט. זה הבסיס של שבת כך אפשר לומר כן זה דומה לסמדי. זה אומר שקט, שלמות, לא צריך לתקן משהו, או לשנות דברים כי זו הודאה שהעולם בסדר, ואני לא יכול לתקן את זה עם האגו שלי. רק בעומק זה עו ד. אם תקחי משפט אחד, ותעברי לדבר שני של קונפליקט. אם. תקחי משפט אחד, אפשר למצ וא בתנך כל.. תנך זה כמו זרם התודעה. תמצאי שם הכול.  תוכלי לבחור מה שתרצי וזה יגיד מה שתרצי. בבירור המשפט שהבאת הוא מינימלי וללא עומק. כי השאלה מה אפשר לעשות במקום אלימות?  מה אני יכול לתרום למצב הזה במקום אלימות, במקום להרוג אדם לפני? איך אני יכול להתסכל בעיני האדם, לשבת להקשיב, לזרום מהלב שלי, קצת חמלה. כי אולי האדם השני סובל הרבה. לא לחכות  עד מתי שהאדם השני יהיה עם חמלה. לא. אני לא זז עד שלא ארגיש שלאדם השני יש חמלה כמוני- לא. אם אנו רוצים לעשות  שינוי עלינו לצאת עם האמת שלנו להיות אי בעצמנו כמו שאמר הבודהה ולעשות שינוי. ואז לגלות שהרבה דברים שלא חשבנו, לא למדנו, בגלל שאולי האדם לא כל כך רוצה להרוג אותנו, או אולי כן אפשר לעשות משהו. 

הבודהה לא אמר שאסור שתהיה משטרה. לא . צ רכים להבין על עצמנו באופן כל שהוא.  בבירור, יש זמנים שצרכים להגן על עצמנו. אך ההגנה הטובה ביותר, יש מאה דבר ים שאפשר לעשות לפני שהולכים לאלימות. עם כל החוכמה האפשרות והלב הטוב והתכוונות. אז יכולים לעשות כל כך הרבה, ל פני  ברירת המחדל של אני נגדם. הם נגדי עלי להגן על עצמי. יש בספר שלי מאמר בדיוק על הנושא הזה. נראה לי שזו הדרך להסתכל על הדברים.

:תודה רבה. כרגע על תענוג לשמוע אותך.

ש: תודה, היה ממש מעניין. רצ יתי לשאול איפה אפשר למצוא את המאמר על השבת שהוזכר כאן. נשמע מעניין

:יש בפייסבוק שלי. אתם גם מוזמנים להיות בקשר איתי דרך האתר שלי. פשוט לשלוח מסר ואשלח לכם. לשלוח מייל

:עוד שאלה: אתה הדגשת בדברים שלך שהיחסים של עצמי עם העולם צ רכים לא להיות יחסים של לאומניות של קונפליקט, אלא שאני שלם עם עצמי, ואמרת שזה לא אדישות. אם תוכל לחדד את הנקודה הזו. אני מדמיין מצב של אדם שחי בבועה ולא אכפת לו מה׳משפחה , מהעולם כי הוא מרוכז עם הטוב שלו. איך אפשר לקיים אינטראקציה עם העולם, עם הסביבה שהיא גם יכולה לפגוע. להיות שלם עם עצמי ולא אדיש כלפי הסיבה?

: זה עניין שלוות הנפש. עליך לחקור מה זה? פרוייקט בשבילך לפתוח ספרי דהרמה ולבדוק.מה זה.  שלוות נפש, 

:בעברית זה שלווה איזון?

:השתוות נפש, כך שמעתי מהמקורות.  זה מוכן לקבל אתגרים ולפגוש אתגרים בחיים , מוכן ולא בורח, וללא חומות או הגנתיות, ופותח את הלב והתודעה ומקבל אתגרים. מה שקורה להשתוות נפש, שהאתגרים נכנסים ל תודעה. למשל מישהו צועק עליך אתה טיפש! אז האדישות אומרת לא אכפת לי, אני יודע שאני אדם טוב, לך לעזאזל אני בסדר. השתוות נפש אומרת אני מבין את שני, מרגיש שהוא רוצה ל פגוע בי, אפילו יכול להרגיש קצת פגיעות אך לא עושה לי כלום . אני לא יושב מאחורי החומות ואומר לא אכפת לי מכלום. כן אכפת – מרגיש שמישהו אומר משהו ואולי כואב ל מקצת. אך זה לא עובד בפנים . אין שרשרת של. מחשבות על, איך הם כל הזמן מדברים כך עלי ולא נוח לי, וכו׳ שרשרות של תגובות שמקטינות אותנו ומרגיש נפילה. אין נפילה. יכול להיות כ מו מישהו שנתן מכה. אי אפשר לומר לא מרגיש זאת .כן מרגיש. אך מה עושים עם זה? השתוות נפש אומר קרתה מכה אך לא צריך לבנות מזה סיפור. אני קורבן וצרי ך להילחם. אפשר להיות פתוח ומה חוכמה להחליט תוגה. לא תגובתיות אוטומטית. תגובה מחוכמה חופשית ואז יודעים מה לעשות. לומר לאדם פגעת בי. במקום משהו אוטומטי. או לחייך או לתת מכה חזרה -אך בחוכמה. וחופשיות ולא מ תגובתיות אוטומטית .הגנתיות אוטומטית. או נתק. שניהם לא השתוות נפש. 

:תודה.

:לירז אומר כמה קשה ל מ צ וא חמלה לאנשים  שרוצים ל פגוע בנו או להרע לנו.  אני חושבת שהבסיס זה אמפתיה, צריך להרגיש שהבנאדם השני הוא לא כל כך רחוק ממני. הוא דומה לי. אנו לא כל כך אחרים. צריך להרגיש קרבה בינינו לאחרים. אנו דומים. מרגיש אמפתיה. מרגיש למה. מה השני רוצה לומר בפעולה שלו? להרגיש את השני להתסתכל בעיניו, להבין אותו. ואז הלב מתחיל להיפתח. לאט, לאט.  הלב נסדק ונפתח אם רואים אדם בעיניים, מאחורי העיניים. ואז מה שהשני עשה לנו אולי לא כלי כך נורא אם יכול להיות בנעליו.  זה רק מועיל לנו לטובה, אם יש לנו חמלת הלב. זה לא בשביל אסטרטגיה. לפתוח לב שלנו יכול לשנות ולשפר כל החיים שלנו. 

:הערה קטנה מקרן אור.  איך עוזרים לשני אנשים שרבים?  צריך חוכמה ותחושת חופש.  זוכר פעם אחת הייתי בנהריה בקניות. ולפתע שני אנשים החלו לצרוח זה על זה. הרגשתי שתיכף יהרגו זה את זה.  הסתכלתי עליהם ואמרתי : אנשים, זה באמת צריך את זה? בקלות. ברכות ללא אלימות. הם הסתכלו עלי בהפתעה, שכחו לרגע את המלחמה שלהם. תוכל להשתמש בחוכמה הפנימית שלך וחופש פנימי על ידי היותך שונה, שלוו, משדר יציבות. שלווה, וחיוך ולבקש אולי יש דרך אחרת? להציע. לפעמים זה לא קל. לפעמים אי אפשר לעשות משהו. אך החוכמה המודעות והלב הרחב מאפשר לנו לעשות דברים חדשים ולא צפויים.

: יש מקום שאנשים יהודים דתיים יכולים ללמוד מיינדפולנס?

:כן לריטריטים של תובנה באים גם אנשים דתיים

:לא

 הכוונה לנשים וגברים לחוד

:היו ממש חרדים איתנו בריטריט.   הם קצת עזבו. את ה…. לא יודע אולי יש קבוצות. יש מורים דתיים כמו דניאל סטמבלין . לא יודע בדיוק. שומרי שבת אפשר לבוא

:זה יותר משומרי שבת

:לא יודע

תודה לכולם, לא לשכוח שיכולים לתת דנה לצדקה ל עמותות. היה נהדר להיות איתכם.  

מרחב ההתנדבות ותמיכה בזמן קורונה

התרופה לפחד היא אהבה, נתינה, ראיית הטוב זמן של קושי הוא גם זמן לחיבור דרך נתינה וקבלה

מרחב ההתנדבות ותמיכה בזמן קורונה

התרופה לפחד היא אהבה, נתינה, ראיית הטוב זמן של קושי הוא גם זמן לחיבור דרך נתינה וקבלה

סגירת תפריט

הרשמה לשידור לייב

קישור לזום

תודה שנרשמת

תודה שנרשמת למפגש שלנו.
מצורף לינק לכניסה דרך אפליקציית זום:

קישור לזום