שלום, מרחב "תודעה בריאה" הופק מתוך רצון לתמוך בכל מי שסובל מדאגה, לחץ, פחד, ורגשות קשים אחרים בצל משבר הקורונה. האתר נבנה על ידי מתנדבים מעמותת מינדפולנס ישראל, ארגן רוטרי ומרכז מיינדפולספייס. כל המורים מלמדים בהתנדבות.

תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך

מדיטציה והתמודדות עם מחלות

סדנה עם יונתן דומיניץ על מדיטציה בהתמקדות עם משברים ומחלות, בזמן ימי הקורונה. תמלול השיחה מופיע בלשונית "מידע נוסף"
יונתן דומיניץ

יונתן דומיניץ

מתרגל מדיטציה וצועד בדרך הדהרמה מאז 1997. רואה את תורת השחרור שלימד הבודהה כהשראה עצומה לחיים ערים וכגישה שניתנת לתרגול וליישום בכל רגע ולהביאה לכל היבט של חיי היומיום.

תמלול השיחה
אנחנו נמצאים בתקופה שיש הרבה פחד מסביבנו, בתוכנו מההתפשטות של הוירוס וכל האי ודאות שנוצרת בתוכנו ובמדיה, ומייצרת חוויה לא רגילה, והשאלה היא כיצד מדיטציה, והחכמה של הדהארמה, של הטיצ'ינג שעומד מאחורי המדיציה, יכולים לסייע לנו בלהשתחרר מהפחד או להפחית את רמות הפחד שאנו חווים.
אני רוצה להתחיל ולומר שפחד הוא דבר טבעי ונורמלי ואנושי ואפילו חשוב. אנחנו מתוכנתים לפחד והפחד יש לו בבסיס כוונה להגן עלינו מפני סכנות. אכן, יש סכנות בחיים ולפעמים טוב לפחד. אני רוצה להגיד שפחד זה לא דבר רע ומגונה, השאלה היא של איזון ומידות, כי כשהפחד עושה את התפקיד שלו, עוזר לנו להתגונן מסכנות, אנחנו בטוב. רובנו חשים פחד, אני חש פחד לעתים וזה ממש נורמלי.
פחד נהיה בעייתי כאשר הוא יוצא מפרופורציות, כאשר אנחנו פוחדים כל הזמן או רוב הזמן, כאשר הוא נהיה כרוני ובמקום להגן עלינו הוא פוגע בנו, כאשר הפחד עצמו הופך להיות הבעיה ואנחנו סובלים מחרדה והופכים להיות כועסים ושיפוטיים ועצבניים ומודאגים ולא ישנים וזה יכול לפגוע בנו ברמה גופנית ומנטלית ובין אישית. השאלה היא איך למצוא איזון כשאנחנו פוחדים מדי.
מהו פחד? זו תגובה שעולה בנו כתוצאה של תפישה של סכנה, כאשר אנחנו תופשים משהו כמסוכן, כתוצאה מגירוי, קלט חושי שמגיע אלינו דרך שמיעה, ראיה, הרחה, הזכרות, והגירוי הזה נתפס כמסוכן – מתחילה שרשרת של תגובות שמעוררות בנו פחד. פחד זה תפישה, והשאלה כמה התפישה היא מציאותית. לפעמים היא מציאותית, למשל אם נראה נחש והוא יראה לנו ארסי, תפישה של מסוכן. חשוב להגיד שקשה להסכים על תפישה אובייקטיבית. לפעמים מה שיראה לנו כמו נחש זה גוש או צינור או חבל על הכביש לפנינו, ואם נראה שזה חבל התפישה של הסכנה תתפוגג. זה תלוי איזה פרשנות אנחנו נותנים למה שנתפש, וזה קשור לכמה תשומת לב יש לזה כרגע בתודעה, לאילו דברים התפישה הזו מקושרת בתודעה שלנו, יש לזה השלכה על כמה תפישת הפחד תהיה חזקה ותפורש.
כאמור, כשאנחנו חווים פחד מתעוררת בנו שרשרת של תגובות גופניות, רגשיות, חשיבתיות, מנטליות, והשרשרת יכולה לנוע בכיוון כזה או אחר, והשאלה היא איך אנחנו מגיבים ופועלים מול שרשרת התגובות שמתעוררות בנו. מהי שרשרת התגובות שמתעוררת בנו כאשר מופיע פחד?
אני מציע שתחשבו בהתנסות שלכם ותחשבו כמה זה נכון וכמה אתם יכולים לזהות את זה בהתנסות שלכם. רובנו לא אוהבים פחד. כשאנחנו חווים פחד אנחנו חווים משהו לא נעים, הגוף מתכווץ, התודעה מתכווצת, מופיעה בנו סלידה, דחיה, אנחנו רוצים להפטר מזה. יופיע כעס, שנאה. זה יופנה כלפי האובייקט שמעורר בתחושתנו את הפחד, ויהיו גם מופנים כלפינו. איך זה שנקלעתי למצב הזה, איך זה שאני לא יודע להגן על עצמי, איך זה שאני שוב מפחד.
לא תמיד פחד מעורר בנו תגובות שליליות. לפעמים אנחנו נהנים לפחד. כאשר הפחד נמצא לחווייתנו בסוג מסויים של שליטה. כשילדים הולכים ללונה פארק, או מבוגרים לסרטי אימה, זה משחרר להם אדרנלין, זה נותן תחושה של הרפתקה. אני רוצה להגיד שהפחד תלוי בפרשנות ובתגובות ויכול להיות משהו מאד נעים.
אז קודם כל מתעוררת בנו תגובה של סלידה. בנוסף כאשר מתעורר בנו פחד ומתעוררת בנו סלידה, מתחילה תופעה מנטלית ורגשית של אחיזה. התודעה נדבקת ונאחזת אל החוויה של הפחד ואל עצמנו, והתודעה נדבקת ונאחזת אל החוויה של הפחד, אל מה שמפחיד ואל עצמנו, והתופעות כיוון שאנחנו אוחזים בהן תופשות יותר נפח ומתעצמות. כשאנחנו מתחילים לפחד, הדבר נהיה עוד יותר מפחיד ועוד יותר מפחיד, ואנחנו חושבים רק על זה. עצמנו, אנחנו, פתאום יש הרבה אנחנו בתוך החוויה של הפחד, כמה אני מסכן, כמה אני דואג, כמה אני בסכנה, חוויית האני מתנפחת והאובייקט המפחיד מתנפח. בכל מקום אנחנו רואים כותרות מפחידות בעיתונים, מחפשים כותרות מפחידות בעיתונים, וזה קורה לא רק בפחד, אלא כל פעם שאנחנו רוצים משהו מאד. כשאנחנו מתחתנים הכל סביב כלות וחתנים, וכשאנחנו רוצים לקנות נעליים אנחנו רואים רק נעליים, כל פעם שהתודעה נאחזת במשהו, זה מתנפח וזה מופיע הרבה.
מה שקורה פה זה שאנחנו מאבדים את הבהירות, כי כאשר הפחד נראה נורא נורא מפחיד זה כבר חרדה ואין שום דבר וכל העולם מפחיד. איבדנו את בוחן המציאות, אם יש דבר כזה. הפחד מעורר גם אי שקט גופני. התודעה באי שקט, מחשבות חוזרות. וכאשר יש אי שקט אנחנו לא יכולים לראות ברור ולא יודעים מה הדבר הנכון לעשות, כי התודעה התנפחה ויש סלידה ויש אי שקט.
איך המדיטציה יכולה לסייע לנו בהתמודדות עם פחד?
למדיטציה ולדרך המדיטטיבית יש המון מה להציע, כמובן אי אפשר להקיף את כל זה בשיחה אחת, אז אני נותן תקציר או תמצית. אני רוצה להציע שתסתמכו על הנסיון שיש לכם אם יש לכם נסיון מדיטציה, ואם אין לכם נסיון אז תתחילו לתרגל מדיטציה, האתר הזה מציע שפע של אפשרויות לתרגל מדיטציה, ותראו איך זה קורה בפועל כי התאוריה כשלעצמה לא מספיקה. חשוב לתרגל את זה.
מדיטציה זה להביא תשומת לב למה שקורה ברגע, ואנחנו מביאים את תשומת הלב הזו קודם כל לתחושות בגוף. אנחנו שמים לב שהופיע פחד, שאנחנו מפחדים, ואיך זה מרגיש בגוף. הדבר הראשון שחשוב לעשות כשחווים פחד זה להתקרקע, זה להביא את תשומת הלב לגוף. פחד מאופיין בהמון מחשבות, ואז האנרגיה עולה למעלה, אנחנו בראש, אנחנו לא מחוברים לקרקע, וכאשר אנחנו כל הזמן במחשבות זה תמיד מפחיד, אנחנו מנותקים ממה שקורה כרגע, אנחנו עסוקים במה שמפחיד אותנו. הרעיון הוא לקרקע את עצמנו דרך חיבור לגוף, לנשימה, אל התחושות של הנשימה, כיצד זה מרגיש בגוף, ואל הגוף, למה שקורה בגוף. המגע בקרקע, הכסא שתומך בנו. מדיטציה מצויין לעשות גם בהליכה, טוב מאד להתקרקע בהליכה, והליכה מדיטטיבית זו הליכה שמקרקעת אותנו צעד צעד, אנחנו נוגעים באדמה ומאששים ומוודאים שאנחנו קשורים לאדמה, ואל התחושות שלנו, אל הקרקע, צעד צעד אנחנו מביאים את תשומת הלב אל הקרקע ואל הגוף ואל עצמנו, וככל שאנחנו מקורקעים יותר, ומאוזנים יותר על ידי זה שהורדנו את האנרגיה מהחשיבה אל הגוף המקורקע, משהו בתוכנו מתחיל להרגע ואנחנו יכולים לחזור לפרופורציה ולהיות יותר נינוחים. עדיין יש מחשבות, ואולי אפילו הרבה, אבל משהו בתוכנו יותר נוכח, עם הכניסה והיציאה של האוויר, עם התחושה של הגוף, משהו באתנו מתחיל להתאזן, ועם האיזון הזה יש יותר רוגע, יש פחות תזזיתיות. כמובן זה לא 1 ל100, יש איזשהו מיקס, אבל אנחנו חווים יותר חיבור, יותר נוכחות, וזה נורא חשוב.
אז הדבר הראשון זה לאסוף את התודעה, להתקרקע בגוף, בנשימה, ולאט לאט לחוש את הרוגע. זה מביא הרפיה שעוזרת לנו להיות מאוזנים. היא יכולה להיות אחרי דקה של מדיטציה, אחרי עשר דקות של מדיטציה, אחרי חצי שעה של מדיטציה, ויכול להיות שנתרגל הרבה מאד זמן עד שנחוש איזשהו סוג של הרפיה. ההרפיה הזאת מאד מאד חשובה הן ברמה המנטלית והן ברמה הגופנית. כשאנחנו בהרפיה מערכת החיסון שלנו עובדת יותר טוב, כשאנחנו בסטרס קשה למערכת החיסון לעבוד.
אבל זה לא מספיק. מאד חשוב שכשאנחנו מתרגלים מדיטציה נהיה בגישה שתומכת בכל התהליכים שאנחנו רוצים לעודד. הגישה הנכונה והמאד מומלצת זה גישה של המון טוב לב, רכות, חמלה, אהדה ואמפתיה, כלפי עצמנו וכלפי מה שאנחנו פוגשים. חשוב לזכור שפחד הוא לא רע, הוא לא אויב, הוא פשוט חוויה. לפגוש פחד זה מאד אנושי, ובמקום להסחף אחרי סלידה וכעס על עצמי שאני לא מצליח לצאת מהפחד, לחוש טוב לב כלפי עצמנו. זה אנושי לפחד. זה טבעי לפחד. במקום לשנוא לחוש אהדה. כמו ילד קטן, אמא לא מרביצה לו ואומרת קודם כל תפסיק לבכות ואז אני אחבק. קודם כל לחבק את עצמנו. לחוש אהדה כלפי עצמנו, להזכיר לנו שזה בסדר לפחד, ולפגוש בטוב לב את עצמנו, את הדאגות, את אי השקט, את התזזיתיות המנטלית. שוב ושוב אנחנו נגלה תוך מדיטציה שאנחנו זוכרים להיות בטוב לב ותשומת לב, ואחרי דקה או שתיים נסחפנו לשיפוטיות, נסחפנו לפחד, ואנחנו מתעצבנים, מדיטציה זה אמנות של להתחיל כל פעם מחדש, אז כל פעם להחזיר את תשומת הלב אל הגוף, אל הנשימה, אל הקרקוע, להרפות מהסלידה ולחוש אהדה לעצמנו, שכל כך זקוקים לטוב לב של עצמנו כדי להיות בחזרה במרכז שלנו.
אז כאשר אנחנו זוכרים להביא תשומת לב אל הגוף, תשומת לב תומכת, תשומת לב אוהדת שלא שונאת, אז כאשר יש קצת יותר הרפיה, ואנחנו קצת יותר נוכחים, להתחיל להוסיף גוון של עניין וחקירה וסקרנות כלפי המדיטציה. איך כרגע מרגיש הגוף? מה כרגע מרגיש הכי מכווץ? ולהביא תשומת לב רכה למקומות שהכי מכווצים. אולי הנשימה קצרה? אולי החזה מכווץ? אולי הגרון קצת יבש? ולהביא סוג של רווחה, סוג של להתרווח על ידי נשימה, להזרים ולדמיין את עצמנו יותר רחבים. יש לנו יותר יכולת להכיל מאשר כשהגוף מכווץ ומופיעה שם אי נחת.
לפעמים יכול להיות שהגוף יותר מדי מכווץ ולהיות עם הכיווץ בגוף זה מפחיד ומאיים מדי, ואז יכול להיות שהדבר הנכון זה להסית זמנית את תשומת הלב מהאיזור המכווץ ולהביא את תשומת הלב לאיזור אחר ברגל, נניח אל כף הרגל או הכתף או הלחי, למקומות ששם התחושה נייטרלית, ולנוח שם עם תשומת הלב. זו אמנות שלומדים על ידי ניסוי וטעיה, לשחק עם תשומת הלב.
לאחר מכן אפשר להמשיך ולחקור איך מרגישה התודעה כרגע. לשים לב למחשבות שעולות ולרגשות שעולים. חשוב לדעת: מחשבות לא מפסיקות כשמתחילים לתרגל מדיטציה. לשאול את עצמנו: מה כרגע קורה? ואנחנו נראה שמה שאנחנו חווים כרגע זה מחשבות מאד מפחידות. במקום לנסות להתעלם מהן, במקום לנסות להפטר מהן, פשוט לפגוש אותן בתשומת לב. וכאן אנחנו זקוקים להרבה חמלה והרבה חכמה. לשים לב כמה המחשבות מפחידות. ולדעת שזה בסדר לחוות ולהיות בקשר עם מחשבות מפחידות. אנחנו יכולים לגלות שאנחנו יכולים לשהות עם מחשבות מפחידות, כשאנחנו זוכרים שהן רק מחשבות והתפקיד שלנו זה לפגוש אותן בתשומת לב. לא לנסות להוביל אותן להפי אנד, לא כרגע בזמן מדיטציה, אלא פשוט לדעת, וואוו. איזה מחשבות מפחידות. או איזה רגש לא נעים אני חווה כרגע. ככל שאנחנו עושים את זה אנחנו מגדילים את המיכל הפנימי שלנו לחוות את החוויה האנושית שאנחנו חווים.
ומה שקורה בתהליך הזה, דרך הסוג הזה של התרגול, אנחנו מגלים שבעצם מה שהכי מפחיד זה לא הפחד, אלא הפחד שלנו מהפחד. הפחד מהפחד משתק. הפחד מהפחד זה חוסר הנכונות שלנו לחוש פחד, וכאשר אנחנו מתוודעים אל המחשבות המפחידות, ולא מדחיקים אותן ולא נסוגים ולא הולכים לשום מקום, הפחד לפחד לאט לאט, או במכה אחת, מתפוגג, נחלש. ואז אנחנו חיים עם הפחד. להיות בקשר ישיר עם הפחד זה בסדר גמור. כולנו יכולים להרגיש פחד. הפחד מהפחד הוא זה שמשתק אותנו.
לאט לאט להרים את השטיח והמפלצות שנמצאות מתחת לשטיח, אנחנו עושים את זה בקצב שמתאים לנו, איך אנחנו יכולים לראות את העיניים המפחידות, דמיינו ילדים שמלמדים אותם להתיידד עם החלומות המפחידים שלהם. ככל שאנחנו יכולים להתיידד עם החוויה של הפחד, עם המחשבות, זה נהיה פחות מאיים. זה נהיה יותר אנושי, זה נהיה יותר במידה מסויימת ניתן לעיכול ואנחנו יכולים לשהות עם זה. ככל שאנחנו יכולים לעשות את זה הרמה של הפחד קטנה, וככל שאנחנו עושים את זה מתוך טוב לב, מתוך אהדה, מתוך חמלה, ההתנגדות אל הפחד יורדת, כי בבת אחת אי אפשר גם לחוש התנגדות למשהו וגם לאהוד אותו. אם אני מתנגד לחוויה הגופנית, אני מגדיל אותה. אם אני אוהד את החוויה הגופנית, ההתנגדות יורדת וגם החוויה הגופנית משתנה. אם אני מתנגד לפחד אני מגדיל אותו. אם אני אוהד אותו הוא חוזר לפרופורציות ואז זה כבר פחות מפחיד. התהליך הזה של תשומת לב אוהדת לרגשות, המוכנות שלנו לפגוש אותם בתשומת לב, עושה פלאים לחוויה שלנו. אנחנו יכולים לשהות יותר זמן עם הפחד ואנחנו יכולים לגלות שהפחד גם הולך. הוא לא אנחנו, הוא לא שלנו. הוא רגש שבא והולך, גל. לפעמים אנחנו פוחדים ולפעמים אנחנו לא פוחדים. אנחנו מגלים את התנועתיות הזו, מגלים את השינוי של הפחד, וגם מאפשרים לו יותר מהר ללכת כי אנחנו לא מחזיקים אותנו על ידי התנגדות או פחד מהפחד. דרך הדחקה ודרך כעס. כל הדרכים האלה, הרגילות, להתמודד עם הפחד – עושות בדרך כלל את ההפך, מנציחות את הפחד. ואילו התגובות היותר מושכלות שדיברנו עליהן – תשומת לב, הכלה, חקירה, אכפתיות, ידידותיות, מאפשרות לדברים למצוא את האיזון שלהם, מאפשרות להם לבוא וללכת, ואנחנו פחות נשלטים על ידיהן ויכולים לגלות יותר חופש בתוכם, בתוך החוויה האנושית שלנו.
איכות נוספת שמאד חשוב להזכיר לעצמנו שהיא אפשרית ולנסות לתרגל אותה היא להסתכל בהומור על המצב שלנו. צחוק, הומור, היא איכות מרפאת ואפשר להשתמש בה גם בתוך מדיטציה וגם מחוץ למדיטציה. לפעמים אנחנו מסתכלים על הלופים של החרדות ושל המחשבות המפחידות שמציפות אותנו, ולפעמים אנחנו יכולים בהבזק של שינוי קטן של דרך ההסתכלות שלנו ממש לצחוק על עצמנו, וואוו, כמה אנחנו פוחדים, כמה פחד הופיע, איך התודעה נכנסה שוב לתוך הלופ הזה, והומור עצמי, שלפעמים הוא שחור, לפעמים הוא סרקסטי, ולפעמים הוא נורא אמיתי וכנה, הוא מאד משחרר. וכאשר אנחנו יכולים להביא צחוק והומור לסיטואציה שלנו, תשימו לב שבאופן מיידי הגוף מתרכך. צחוק זה סוג של פורקן, סוג של הרפיה, ואנחנו חווים מיד איזושהי הקלה.
אפשר לזכור לצחוק על עצמנו ולצחוק על הסיטואציה המסויימת שנקלענו אליה. אני, לפעמים כשאני תופס את עצמי בלופים של מחשבות אובססיביות, או אפילו של פחד, ולפעמים גם תוך כדי מדיטציה, יש לפעמים משהו שאני מסתכל על עצמי מרים את הידיים ומתפוצץ מצחוק, מכמה אני מנסה לצאת מהפחד וכמה הנסיון לצאת מהפחד הזה הוא משהו הרסני, ואז משהו מתפוגג ויכול לצחוק. המקום של הצחוק מאד מאד משחרר, כי צחוק ופחד לא יכולים להופיע ביחד. צחוק והתנגדות לא יכולים להופיע ביחד. כשאנחנו מרפים את ההתנגדות, מרפים את האחיזה, אנחנו חוזרים למקום הרבה יותר מאוזן.
איכות נוספת שהמדיטציה יכולה להציע היא לגלות עוד ועוד כמה אנחנו יכולים להיות נוכחים במה שקורה בלי הצורך לשלוט. הצורך לשלוט, שמתחזק מאד כאשר אנחנו פוחדים, הוא מאד הרסני. והוא מאד נורמלי. אנחנו פוחדים ממשהו, אנחנו רוצים לשלוט בעצמנו ובסיטואציה כדי שלא נפחד, כדי שהסכנה תעלם. ויחד עם זאת, בהפוך על הפוך, ככל שאנחנו מנסים להיות בשליטה אנחנו יותר בסטרס. כי היכולת שלנו לשלוט במציאות היא מאד קטנה. אנחנו לא יכולים לשלוט אם יופיע בנו פחד או לא. אנחנו לא יכולים לשלוט אם הוירוס כרגע ברמה כזו או אחרת. היכולת שלנו להרפות מדפוס השליטה משחררת אותנו, ואילו כשאנחנו מנסים לשלוט שוב ושוב במה שקורה לנו אנחנו נהיים חרדתיים יותר, ככל שאנחנו מנסים לשלוט אנחנו דואגים, כי המציאות כל הזמן משתנה והיא כל הזמן מחוץ לשליטתנו במידה רבה, אז ככל שאנחנו מנסים לשלוט אנחנו מזינים את דפוס החרדה שזהה לדפוס השליטה. ואז אנחנו יותר בחרדה ויותר בדאגה.
דרך מדיטציה אנחנו יכולים לגלות שהיכולת שלנו להשפיע על עצמנו היא מוגבלת. אנחנו יכולים להשפיע דרך לא מה שקורה לנו אלא דרך איך אנחנו מגיבים. וכאמור דיברנו שמדיטציה זה לפתח תגובות יותר מועילות ולנטוש תגובות לא מועילות. כאשר אנחנו מגלים שבנשימה אנחנו לא יכולים לשלוט כרגע – היא קצרה או ארוכה, מהירה או איטית, שטחית או עמוקה, לא צריך לשלוט בנשימה. לתת לנשימה לקרות כפי שהיא. לא צריך לשלוט במחשבות, לאפשר למחשבות להופיע וללכת. ולא צריך לשלוט בתחושות הגופניות, לאפשר לעצמנו לפגוש את התגובות הגופניות כפי שהן מופיעות מרגע לרגע, פעם נעים ופעם לא נעים, פעם מאד נעים ופעם מאד לא נעים, וזה בסדר, זה משתנה, זה קורה מעצמו. מדיטציה זה אמנות של לגלות שלא צריך לשלוט במה שקורה, וככל שאנחנו לומדים ומתיימנים בעצמנו להיות במצב של אי וודאות ממה שקורה, ופחד זה במידה רבה מאי וודאות ממה שקורה, אנחנו יכולים לשהות יותר בפחד. אנחנו יכולים לשהות יותר באי וודאות. הרגע הנוכחי הוא תמיד חדש, תמיד מפתיע, אף פעם לא נוכל לשלוט במה יהיה ברגע הבא, אנחנו רק יכולים לפגוש את הרגע הזה ביותר מודעות, נוכחות, יותר חמלה, יותר תשומת לב, ככל שאנחנו מתיימנים במפגש עם אי הוודאות של המציאות, אנחנו יכולים לנוח בתוך הרגע. הרגע הנוכחי הוא המקום היחידי שבו אנחנו יכולים לנוח. אנחנו לא יכולים לנוח לפני דקה ואנחנו לא יכולים לנוח בעוד דקה. אז אנחנו לומדים להרפות מדפוס השליטה מול אי הוודאות, מול מה יקרה, ולנוח בתוך הרגע, וככל שאנחנו נחים בתוך הרגע אנחנו יותר פתוחים לרגע הבא, פחות אובססיביים, פחות בצורך לשלוט, מגלים יותר ויותר את מקום המנוחה והשקט היחידי שאפשרי שהוא הרגע הנוכחי.
מדיטציה זה מסע מופלא וזו דרך שאנחנו יכולים לסלול אותה בתוך ההתנסות שלנו ולגלות איך אנחנו יכולים להיות בסיטואציות שאין לנו שליטה עליהן ועדיין למצוא יותר ויותר שקט בתוך חוויה של אי שקט, למצוא מנוחה בתוך סיטואציה גועשת, למצוא הרפיה ובטחון בתוך מציאות שהיא חסרת בטחון.
אני מאחל לכולנו הרבה רגעים שקטים והרבה תשומת לב וחמלה לעצמנו ולכל מי שסביבנו.

מרחב ההתנדבות ותמיכה בזמן קורונה

התרופה לפחד היא אהבה, נתינה, ראיית הטוב זמן של קושי הוא גם זמן לחיבור דרך נתינה וקבלה

מרחב ההתנדבות ותמיכה בזמן קורונה

התרופה לפחד היא אהבה, נתינה, ראיית הטוב זמן של קושי הוא גם זמן לחיבור דרך נתינה וקבלה

סגירת תפריט

הרשמה לשידור לייב

קישור לזום

תודה שנרשמת

תודה שנרשמת למפגש שלנו.
מצורף לינק לכניסה דרך אפליקציית זום:

קישור לזום