שלום, מרחב "תודעה בריאה" הופק מתוך רצון לתמוך בכל מי שסובל מדאגה, לחץ, פחד, ורגשות קשים אחרים בצל משבר הקורונה. האתר נבנה על ידי מתנדבים מעמותת מינדפולנס ישראל, ארגן רוטרי ומרכז מיינדפולספייס. כל המורים מלמדים בהתנדבות.

תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך

מיומנויות ההתמודדות עם לחץ מתמשך

מה שקורה לנו במצבי לחץ וכיצד ניתן להתמודד איתם במצבים מתמשכים? מוזמנים לשיחה עם פרופ' ליאו וולמר נושא . התמלול לשיחה מופיע תחת לשונית "מידע נוסף"

פרופ' ליאו וולמר

פרופסור חבר בבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, עד לאחרונה מנהל יחידת המחקר במרכז חוסן ע״ש כהן-האריס.

תמלול השיחה

מתמללת: הגר מולכו

אני אדבר על מיומנויות התמודדות עם מצבי לחץ מתמשכים, שזה בעצם מה שקורה לנו בימים האלה, מצב שהתחלנו, אנחנו לא יודעים בדיוק מתי הוא יסתיים. אנחנו אנשים שונים, מגיבים שונה, ומתמודדים כל אחד עם מיומנויות שמתאימות לו או לה.

אני רוצה להתחיל בלהבין יחד איתכם – מה קורה לנו במצב של לחץ?

מצב של לחץ הוא מצב שבו אנחנו רואים איזושהי סכנה (במצגת, תמונה של גולש נתקל בכריש) וכל מיני דברים קורים בגוף שלנו (מצביע במצגת על שקף של עוררות פיזיולוגית – אישונים מתרחבים, הזעה, נשימה מוגברת, דפיקות לב מואצות, עיכול מעוכב, בלוטת האדרנל מפרישה הורמוני עקה), הגוף שלנו מגיב דרך המערכת הסימפתטית (מעוררת) ומכין אותנו להתמודדות עם סכנה, עם משהו מסוכן. אני אדבר בהמשך על ההבדל בין משהו מסוכן ומשהו מפחיד – זה לא אותו דבר.

הגוף שלנו, כדי להכין אותנו למצבים של סכנה, משחרר כל מיני הורמונים שגורמים לאישונים להתרחב, לפה להתייבש, לגוף להזיע כדי להתקרר, הפעימות של הלב מואצות כדי שיגיע דם לאזורים השונים, לשרירים, והכל כדי להתמודד עם אותה סכנה. בהמשך, מה שאמור לקרות, כדי ש.. הגוף מזהה שהמצב לא מסוכן, הוא יכול להתחיל תהליך של הרגעה ונכנסת מערכת אחרת – המערכת הפארא-סימפתטית (מרגיעה) שגורמת לגוף להגיע לאיזשהו איזון מחדש, כמו שהיינו קודם.

האיזון הזה הוא בעצם איזון בין שני כוחות שאנחנו מזהים אצל כל אחד מאיתנו: מצד אחד היכולות שלנו, המשאבים שיש לנו, חוזקות שהתפתחו במהלך החיים – ומהצד השני דרישות של המציאות. בכל זמן נתון יש נקודות של איזון או חוסר איזון ביניהם, ואחד הדברים שאני רוצה לטעון הוא שנקודת האיזון הזו יכולה להשתנות ואנחנו יכולים להשפיע עליה בשתי דרכים:

  1. להוסיף חוזקות או יכולות
  2. להוריד דרישות מהמציאות (לחצים שמיותרים עכשיו, שאין לנו שליטה עליהם, ונוכל לשים אותם בצד עד שנוכל לטפל בהם).

העניין הוא שעם ההורמונים האלה, שהם מאוד חשובים כשאנחנו מתמודדים עם לחץ וסכנה, אם הם ממשיכים להשתחרר כשאין התמודדות – יש פגיעה משמעותית, בעיקר במערכת החיסונית. אני מניח שכולנו מכירים את התופעה שאחרי תקופת לחץ ממושכת אנחנו יכולים להיות יותר חולים, להידבק יותר בקלות – הגוף היה צריך להתמודד, וכרגע הוא יכול קצת להניח. בזמן של לחץ מתמשך השמירה על המערכת החיסונית שלנו היא קריטית, ועוד יותר כשמה שעומד על הפרק היא הידבקות בוירוסים שלא היינו רוצים שהגוף יצטרך להתמודד איתם. היכולת להוריד לחץ, להוריד משחרור ההורמונים האלה, תעמוד בבסיס היכולת שלנו להיות חזקים לא רק מבחינה נפשית אלא גם פיזית בתקופה הזו.

לא כולנו נגיב באותה צורה. חלקנו נראה גורמי סיכון יותר גדולים וחשוב שנהיה מודעים להם. אספר לכם קצת מה מחקרים מראים בעניין הזה. חלק מגורמי הסיכון הם יותר פסיכולוגיים, אנחנו רואים את זה בעמודה הימנית, פסיכולוגים ברמה האישית כמו הטמפרמנט שלנו, ההערכה העצמית שלנו. חלק יותר חברתי, כמו עד כמה יש לנו מערכות יחסים תומכות ובריאות, או לכידות משפחתית שהיא מספיק טובה, מצד אחד לא יותר מדי מלוכדת – כדי שאפשר יהיה לנשום – ומצד שני מספיק ביחד, כדי שאפשר יהיה להרגיש את המעטפת של המשפחה ששומרת עלינו. (במצגת: הערכה עצמית נמוכה, כישורים חברתיים נמוכים, קושי בפתרון בעיות, טמפרמנט קשה, היעדר אמפתיה, לכידות משפחתית לא מספקת – מצד אחד, פסיכופתולוגיה של ההורים).

גורמים אחרים, בעמודה השמאלית, הם כל מיני אירועי חיים שחווינו במהלך השנים האחרונות, שנתיים-שלוש, ומה שמעניין הוא שהגורמים האלה מצטברים. זאת אומרת שאם עברנו שלושה או יותר מהאירועים האלה בשנים האחרונות, אנחנו יותר בסיכון להגיב קשה למצב הלחץ הנוכחי (במצגת: גירושין\פרידה, מות בן משפחה, תאונה, טראומה אישית, הגירה, לידה במשפחה, אלימות במשפחה).

אתם רואים שאלה לא רק אירועים שליליים אלא אפילו חיוביים, כמו לידה שהיא אירוע משמח, אך מעלה את הדרישות מהמערכת, אירוע שמצריך משאבים מאיתנו. אם אתם רואים את הגרף הזה (במצגת: סימפטומי PTSD של בני נוער ישראלים החשופים לטרור מתמשך בחלוקה לפי גורמי סיכון קודמים), שנלקח ממחקר שעשינו בזמן האינתיפאדה, אתם רואים שבמקרה הזה בני נוער שהיו להם יותר מ-3 גורמי סיכון, נניח 4 או 5 ו-6, הגיבו יותר קשה לאינתיפאדה בהשוואה לבני נוער ללא גורמי סיכון כאלה. אז כל אחד צריך להיות מודע, כדי שיוכל לשמור על עצמו ועל אחרים יותר באחריות.

עכשיו נדבר קצת על מיומנויות התמודדות, הן נלקחות מתפיסת החוסן האישי, איך אנחנו דואגים לו? בעיני, חוסן אישי זו היכולת שלנו לנהל את עצמנו בצורה אחראית. לנהל את עצמי בחמישה תחומים (במצגת: חוסן כיכולת לניהול עצמי: ניהול פיזיולוגי, ניהול קוגניטיבי (מחשבות), ניהול רגשי, ניהול מוקד הקשב (במה הקשב מתמקד ברגע מסוים), ניהול היחסים הבין אישיים). אנחנו נעבור תחום תחום וניקח מכל אחד מהם כמה מיומנויות שכל אחד יוכל לקחת איתו הביתה.

ניהול פיזיולוגי

הכי בסיסי. איך אנחנו שומרים על הגוף שלנו כדי שיוכל לשמור לנו על הכוחות, על האנרגיות, ושנוכל להיות רגועים כשאפשר – כשלא צריך להיות דרוכים. אני מניח שאתם מכירים את הכלי של נשימה מסודרת, זה כלי בסיסי שמלמדים ביוגה, במדיטציות, במיינדפולנס. הוא הכי בסיסי ולטעמי אחד היעילים שיש, בגלל הפשטות. אם אנחנו רגילים כמה פעמים ביום, לקחת אפילו 3 דקות של נשימות – רגילות, אך בהוצאות אויר איטית – אלה נשימות שמשחררות את הלחץ, שומרות על האנרגיות שלנו והדבר הכי חשוב – לא מאפשרות ללחץ במהלך היום להצטבר. אנחנו שומעים חדשות, אח"כ יש בעיות עם הילדים, אח"כ אנחנו רואים מה קורה בבורסה… המתח מצטבר, והנשימות לא נותנות לנו לעבור את הסף האישי שלנו, שמעבר לו יש סבל, נזק ברמה של הגוף. בין הכלים הפיזיולוגיים אני רוצה להזכיר את המיינדפולנס, תחום שרלוונטי לאתר הזה וגם מאוד פופולרי ויש הרבה חומר ברשת שאפשר להתחבר אליו.

חלק נוסף במיומנויות קשור לכיווץ והרפיית שרירים. אלה גם תרגילים שאפשר לראות וידאוים של איך עושים את זה, כל פעם שרירים אחרים, מחזיר את השליטה אלינו ולא למצב החיצוני.

יש כלים חשובים נוספים, מאוד פשוטים, בעזרתם דרך הגוף אנחנו יכולים לחזק את עצמנו בתקופות של לחץ: הליכה, או ריקוד, כל סוג של פעילות גופנית, יש אנשים שיכולים לעבוד בגינה, לנקות את הבית.. לתת לגוף לשחרר את המתח הזה שמצטבר וכל אחד יכול למצוא את הערוץ שיותר מדבר אליו. 

מה שאני רוצה להדגיש בעניין הנשימה, זה לא תרגיל פשטני כמו שחלק מהאנשים חושב. תרגיל כזה קודם כל מוריד את הדופק ומאזן את הפיזיולוגיה שלנו. במקום להיות קשובים לחדשות או לכל מיני מחשבות מטרידות, אנחנו ממקדים את הקשב שלנו במשהו ספציפי בתוכנו, במשהו נעים, הוא נותן גם מנוחה לחלק שחושב, לפעמים חושב יותר מדי.. כמו שאמרתי מחזיר לעצמנו את תחושת בשליטה ובגלל שגם משפיע על הרגש, משפיע על אזור אחר מתוך הניהול העצמי שדיברנו, על הניהול הרגשי – אנחנו בעצם נותנים לעצמנו רגש טוב וזה מאוד מאוד חשוב.

ניהול קוגניטיבי

תחום אחר הוא תחום המחשבות. אנשים שהם מאוד רציונליים, שמאוד מגיבים למחשבות יותר מאשר לרגשות או לגוף, ימצאו כאן עניין בכמה דברים שהם מאוד חשובים. אנחנו נראה כמה כלים כמו למשל להבין את הקשר בין מחשבה-רגש-התנהגות, איך אנחנו מזהים מחשבות מכשילות, איך אנחנו מחליפים אותן במחשבות יותר מיטיבות? אנחנו נבין את המושג הזה של פרשנות יוצרת מציאות או מחשבה מייצרת מציאות ונתעכב על המושג הזה, על הפער בין להיות מפחיד ולהיות מסוכן במציאות שאנחנו רואים.

קודם כל משהו מאוד בסיסי שאם יהיה מול העיניים שלכם יעזור להם להגיב יותר טוב (משולש במצגת): יש קשר מאוד הדוק בין המחשבות שלנו, לרגש שלנו ולהתנהגות. בד"כ אנחנו לא מודעים למחשבות שלנו, אבל אנחנו כן רואים שיש רגש שבא או שאנחנו יכולים לראות התנהגות שעשינו, שהתנהגנו. אני אתן דוגמא: נגיד ילד שלא לומד למבחן, זו ההתנהגות שלו. אבל אם אנחנו נלך אחורה ונשאל מה אולי היה הרגש שהוביל את הילד לא ללמוד, אפשר לחשוב שהילד הזה אולי מרגיש למשל חוסר אונים, עצוב או מתוח, אלה דברים שיכולים להוביל אותו להתנהגות הזו. ואם נלך אחורה עוד קצת נוכל לזהות שמה שעלה לו לראש היתה המחשבה ש"אין שום סיכוי שאני אצליח במבחן הזה" ואז אפשר לראות את המסלול בצורה יותר נקייה. אם אני חושב שאין שום סיכוי שאצליח במבחן הזה, אני ארגיש חוסר אונים. אם ארגיש חוסר אונים, אני לא אלמד ואהיה מדוכא, עצוב, פסיבי..

אנחנו נרצה לזהות מה המחשבה שמעסיקה אותנו ובלי לשים לב מעוררת רגשות מסוימים. ברגע שנזהה את המחשבות, נשים לב לכמה מהטעויות העיקריות שאנחנו עושים: במחשבות המכשילות האלה אנחנו נזהה לפעמים מילה אחת שמכשילה אותנו. למשל אם אני חושב שאף אחד לא אוהב אותי, המילה "אף אחד" היא המילה הקריטית והיא מעוותת את המציאות, כי ילד שאומר, "אף אחד לא אוהב אותי", אפשר להגיד לו – אבל ההורים שלך אוהבים אותך. "כן, אבל חוץ מההורים שלי אך אחד לא אוהב אותי..", גם המורה אוהבת אותך, ויש פה שני חברים.. בקיצור, אנחנו רוצים לזהות מה הטעות שאנחנו עושים, אנחנו או הילדים שלנו עושים, במחשבות המכשילות האלה.

אם אנחנו עושים הכללת יתר, למשל, "כולם יידבקו מהמחלה הזו" – המילה "כולם" היא המילה שאנחנו צריכים לזהות ולהחליף. לא כולם יידבקו, חלק יידבקו וחלק לא, מאלה שיידבקו הרוב יהיה בסדר.. אז אפשר להרגיע את עצמו ואת האחרים. טעויות אחרות זה לנסח משפטים בצורה טוטאלית כמו "אף פעם לא נוכל לצאת מהמקום הזה", או "אף פעם לא נוכל להתאושש מהמצב", או טעויות של ניבוי כשאין לנו שום יכולות של ניבוי – "אני בטוח אדבק מהוירוס" למשל.

אתם רואים (במצגת) עוד כמה טעויות שאנחנו עושים. בד"כ אנשים יותר חרדתיים יראו את המציאות בצורה קטסטרופלית, הם ייראו קטסטרופה מול העיניים שלהם, וחשוב לעזור להם לזהות את המחשבה המכשילה ולהחליף אותה. נקודה נוספת מתייחסת לתמונה הזו (במצגת): התמונה הזו מתייחסת לגראנד קניון בארה"ב, אני יכול לשאול את עצמי ואתכם, האם ללכת כאן, כמו שהאנשים מתחילים ללכת, האם זה מסוכן או שזה מפחיד? אני מעריך שחלק מהאנשים יגידו ככה וחלק יגידו ככה, אבל חשוב שאנחנו ניתן קצת את הדעת כי כל דבר שהוא מסוכן הוא גם מפחיד, אבל לא כל מה שמפחיד הוא גם מסוכן. ולמה זה חשוב?

זה חשוב מפני שאם משהו מסוכן – אני צריך להתמודד בחוץ, אני צריך לעשות משהו כדי לשנות את המציאות בחוץ. אם תוקף אותי נמר, אני צריך להתגונן ולתקוף אותו בחזרה או לרוץ. אבל אם מה שתוקף אותי זו רק מחשבה, אני לא צריך לעשות שום דבר בחוץ, אני צריך להרגיע את עצמי מבפנים. אז במקרה הזה אם אנחנו סומכים על המהנדסים שבנו את זה ועל החומרים שאיתם בנו את זה בארה"ב – אז אפשר להגיד שהמצב הזה הוא יותר מפחיד מאשר מסוכן.

אם ניקח מצב אחר (מעביר שקף במצגת), זה גם מעלה שאלה אם זה מפחיד או מסוכן. זה בסין, זה מהנדסים סינים וחומרים סינים, אבל עדיין אני חושב שאפשר להגיד שהמצב יותר מפחיד ממסוכן, למרות שאתם רואים את בתמונה אדם שמרגיש שזה מסוכן. אבל אם הייתי שואל אתכם האם לבנות את המקום הזה זה מפחיד או מסוכן? אני חושב שכולנו נסכים שזה מסוכן, וזה דורש לעשות משהו בחוץ כמו לבדוק שטיפלנו בכל האמצעים הבטיחותיים בצורה נכונה וכו'. אז תעשו את האבחנה הזו, האם המצב הנוכחי מפחיד או מסוכן, אם הוא מפחיד – נטפל ברגש, בגוף, במחשבות שלנו.

דיברנו על פרשנות. הפרשנות שלנו כמו למשל האם זה מפחיד או מסוכן, היא זו שקובעת את המציאות שלנו ואנחנו יכולים לבחור במידה מסוימת איך אנחנו נפרש את המציאות. למשל, אני אתן רק דוגמה אחת, האם המצב הוא משבר או אתגר? יכול להיות שהוא גם אתגר וגם משבר, אבל אם אני יכול לראות את החלק של האתגר, יש הרבה מאוד אתגרים – יש אתגר ברמה האישית, איך אני מראה את החוזק שלי, יש אתגר ברמה ההורית, אלה מאיתנו שהורים, יש אתגר ברמה הזוגית –  אני אדבר על זה עוד כמה דקות, איך אני מנצל את המצב הזה כדי לשפר את הדינמיקה הזוגית, אז אני לא אראה רק את המשבר אני אראה גם את האתגר שיש מולנו.

ניהול רגשי

נקודה חשובה שאנחנו צריכים לזכור משם (מהחלק הקודם) – איך שאני אתאר את המציאות, כך אני אצור אותה. אני יוצר את המציאות. התחום השלישי קשור לרגשות, זה תחום יותר מורכב ולפעמים הוא מושפע מהתחומים האחרים וקשה להשפיע עליו ישירות, אבל אני בכל זאת רוצה לתת לכם כמה כלים להתמודדות עם הרגש. זה יכול להיות למשל פחד מאוד גדול, חרדה מאוד גדולה, ואנחנו נדבר על שיום של הרגש – לתת שם, על להכיל את הרגש, containment, ושנבין מה קורה לרגש קשה באופן טבעי.

אז נתחיל מהנושא של השיום: כאשר יש לי שם שאני יכול לתת לרגש מסוים שקורה לי, אני קצת יותר בשליטה. מאוד מפחיד אותי, מאוד מפחיד אותנו, כשאיזשהו רגש מציף ואנחנו לא יודעים איך קוראים לו. אז חשוב שנעזור לעצמנו, למי שיש ילדים גם, כדי שנגיד איך קוראים לרגש הזה, האם קוראים לו פחד? חרדה? עצב? דאגה? אחריות? בושה, אשמה… ככל שאנחנו נוכל לתת שם לרגש הזה אנחנו נהיה קצת יותר בשליטה על מה שקורה לנו.

התחום השני של עבודה עם רגש זה להכיל אותו. אלה מכם שאתם עושים תרגילי מדיטציה, מיינדפולנס, אתם יודעים כמה עוזר למשל לראות מולנו, תוך כדי שאנחנו בתהליך של נשימות, כמה עוזר לנו לראות מולנו כל מה שקורה בתוך המיינד שלנו, בתוך הנפש, בתוך התודעה שלנו. ואחד הדברים שמאוד עוזרים, אם אתם משלבים תרגיל פיזיולוגי כמו הנשימות עם היכולת להסכים לראות מה הרגש. להסכים לראות מולנו מה הרגש שעולה, איך הוא נראה, מה הדימוי שהיינו נותנים לו, אפילו צבע או צורה, לתת לו שם. כשאנחנו יכולים לשים את הרגש מולנו, הוא לא בתוכנו ואנחנו יכולים לבחון אותו, אנחנו שוב תורמים ליכולת השליטה שלנו ברגש הזה.

נקודה נוספת בתחום הרגשי זה להבין מה המהלך הטבעי של רגש לא נעים. אתם רואים את הגרף הזה (במצגת), ומה שהוא אומר לנו הוא שיש לנו איזשהו רגש לא נעים, נגיד פחד. הכי קל זה להוריד את הרגש הזה בצורה מלאכותית, למשל מישהו יכול לשתות אלכוהול או לעשן סמים. אלה דרכים מאוד מהירות, אבל מאוד לא בריאות, כדי לטפל באיזשהו רגש לא נעים. מה שהמוח עושה במצב כזה הוא מחזק את האזור שלו, של המוח, שמגיב לאירוע או גירוי בצורה חמורה, וכל פעם אנחנו נצטרך מנה קצת יותר גדולה של אותו חומר כדי להרגיע את עצמנו.

עכשיו נחשוב על פתרון אחר: נגיד שאנחנו מסכימים להיות עם הרגש. אני יודע שאני עכשיו בחרדה, ואני לא בורח לפתרון קסם של אלכוהול או סמים או דברים אחרים. מה שקורה בדרך בכלל, זה שבהתחלה אותו רגש מתגבר. זה מבלבל, כי אנחנו רוצים להוריד אותו. אבל אם אנחנו נשאר עוד קצת זמן וניתן לרגש להתגבר ולא נברח ממנו, נכיל אותו, נחבק אותו, נשאר איתו, זה רק פחד, זה לא מסוכן, זו רק חרדה, זו לא סכנת חיים. אם אנחנו נסכים להישאר עם הרגש הזה נעשה עוד תרגיל של נשימה, להיות עם חברים.. מה שיקרה זה שני דברים: הרגש מתחיל לרדת, העוצמה שלו פוחתת. והדבר השני, יותר חשוב, זה שלטווח הארוך המוח בונה מעגל חדש, מעגל שקשור ליכולת שלנו להתמודד עם רגש, שהוא פחות מאיים. אז אנחנו מחלישים את המעגל המוחי המקורי ומייצרים מעגל מוחי חדש. אז תזכרו: אם איזשהו רגש לא נעים מציף אותנו ואנחנו יכולים להישאר איתו, לא לפחד ממנו, לא לברוח ממנו – תוך כמה דקות הרגש הזה מתחיל להיות פחות חזק. 

ניהול מיקוד הקשב

התחום הרביעי הוא התחום של מיקוד הקשב. בעצם, באיזה נושא, באיזה מקום, הקשב שלנו מתמקד ברגע מסוים. למשל בתקופה של לחץ מתמשך, אחד הדברים שאנחנו נוטים לעשות באופן מוטעה זה לראות חדשות כל הזמן, זה לדבר על הנושא כל הזמן. האשליה שלנו שזה מרגיע, אבל זו אשליה. זו אשליה של שליטה, שאם אני יודע מה קורה אני יותר רגוע. המציאות מראה את ההפך: המציאות מראה דווקא שהחדשות, הם עובדים כדי שיווצר יותר מתח כדי שנראה אותם יותר, והם לא מרגיעים אותנו, הם רק גורמים לנו להיות יותר בלחץ. אז מה עדיף לעשות בזמן של לחץ?

כמובן להסיח את הדעת שלנו; מי שיש לו יותר פנאי מוחי יכול לקרוא ספר, מי שיש לו פחות יכול לראות סרט, שזה יותר פסיבי, או לשחק או פעילות גופנית – כל עוד הדעת שלנו מוסחת ואנחנו עסוקים במשהו שלא רק שלא תורם לנו אלא לוקח מאיתנו אנרגיות – אנחנו עוזרים לעצמנו.

עוד אחד מהדברים שעדיף לעשות כשיש לנו עוד כמה ימים או שבועות לפנינו זה לנסות לשמור על שגרה. אלה מכם שיש לכם ילדים זה עוזר גם לילדים. אני יודע שמאוד קשה לשמור על המשמעת הזו, לא נצפה להיות מאה אחוז, אבל גם אם אנחנו חמישים אחוז יכולים לשמור על שגרה מסוימת ועל תכנון – זה מאוד עוזר.

מאוד חשוב מבחינת מיקוד הקשב לשים לב כשהמחשבות האלה שדיברנו עליהן קודם דופקות לנו בדלת. תראו, זה כמו שמישהו שאנחנו לא כל כך רוצים שיבקר אותנו דופק לנו בדלת. אין לנו שליטה האם האדם הזה ידפוק או לא ידפוק בדלת; מה שכן יש לנו שליטה זה אם אנחנו נפתח את הדלת. האם אנחנו נזמין את האורח הזה, או את המחשבה הזו, להיכנס אלינו הביתה. האם אנחנו נפתח שולחן ונזמין את המחשבה לאכול יחד איתנו ולשהות שעתיים, או אם אנחנו יכולים להחליט שאנחנו לא פותחים את הדלת. אנחנו שומעים את הדפיקות כרעש רקע, ובוחרים לא לפתוח את הדלת. מה קורה בדרך כלל כששכן שאנחנו לא רוצים לראות דופק בדלת, והוא רגיל שאנחנו פותחים לו? אז בהתחלה הוא ידפוק יותר חזק. רק אחר כך, אם הוא מבין שאנחנו לא נפתח, הוא יילך. אז נצפה גם כאן שבהתחלה המחשבות ידפקו יותר חזק ורק אחר כך יילכו, כמו שהרגש בהתחלה יהיה יותר חזק ואחר כך הוא ידעך.

ניהול היחסים הבין אישיים

התחום החמישי, לפני שאנחנו פותחים לשאלות, הוא התחום של ניהול היחסים הבין אישיים: היחסים שלנו עם בני המשפחה, עם הילדים, עם בני הזוג ועם חברים. אני רוצה להתמקד כמה נקודות שהן רלוונטיות למצב הנוכחי: כל מערכת התמיכה שלנו היא מאוד מאוד חשובה. זה נכס שאנחנו בונים ומפתחים במהלך הרבה שנים, ודווקא במצבים כאלה רשתות התמיכה עומדות למבחן ויכולות להיות משאב מצוין להעברת בעיות, לשיתוף בבעיות, לתמיכה, לעידוד הדדי, להקל על המתח, לדעת שכולנו באותה סירה ואנחנו יכולים לתמוך באחר וגם להיתמך על ידי האחר.

מעמודי התווך בתקופה הזו היא הזוגיות, אלה מכם שנמצא בזוגיות, שגרים ביחד, הורים לילדים, מכל מיני סיבות. הדבר הראשון בגלל שילדים, ככל שהם יותר קטנים, הם מסתכלים עלינו כדי להבין את המציאות. הם לא יודעים להבין את המציאות בעצמם, עד כמה זה מסוכן, עד כמה הכל בשליטה.. הם מסתכלים עלינו ודרך התגובה שלנו הם מבינים את המציאות.

דבר נוסף שחשוב שנזכור, בגלל הלחץ המתמשך, בגלל אי הוודאות, בגלל הנזקים הכלכליים, בגלל שאין לנו שגרה, בגלל שאנחנו לא יודעים מה יקרה מתי, מופעל הרבה מאוד לחץ על כולנו. הורים צריכים לתאם הרבה דברים, לקבל החלטות מכל מיני סוגים, לקחת סיכונים, לנהל סיכונים, לפגוש את האדם הזה, לא לפגוש.. לצאת להליכה. וכל ההחלטות האלה מפעילות לחץ גם על הזוגיות. זה זמן שמה שבנינו עומד למבחן, ואנחנו רואים, אני לא אומר את זה כדי להפחיד אתכם אלא כדי להצביע על תופעה, יש באזור של הואן בסין, איפה שהיה הסגר הארוך הזה, יש פתאום עלייה משמעותית באחוז הגירושים. האנשים האלה ששהו ביחד 7\24 במשך כל כך הרבה ימים, אם היו סדקים ביחסים – הסדקים האלה החמירו. מצד שני אני חושב שיש כאן הזדמנות. יש כאן הזדמנות לבנות דברים חדשים בתוך הזוגיות, אם זה בנושא התקשורת – איך אנחנו מדברים אחד עם השני, איך אנחנו מקשיבים, תומכים, מחבקים אחד את השני. מה אנחנו עושים עם האינטימיות שלנו, איך אנחנו מתפשרים, ויהיו הרבה החלטות שנצטרך להתפשר – איך אנחנו מקבלים החלטות בצורה בוגרת. כל זה יגיד הרבה על רמת הבגרות של הזוגיות וישפיע על מידת הלחץ שלנו.

אני הייתי מציע לכם לחשוב על האם בתוך היחסים הקרובים, ויחסים קרובים הם בין בני זוג אבל גם בין הורים לילדים, בין חברים – האם אנחנו יכולים להסכים על שני עקרונות: העיקרון הראשון אומר שכל אחד מאיתנו עושה הכי טוב שהוא יכול. העיקרון השני אומר שגם אם אני נפגעתי מהשני, אני אצא מתוך נקודת הנחה שהוא לא רוצה לפגוע בי. לא הייתה כוונה לפגוע, גם אם אני מרגיש שנפגעתי – הוא לא ראה אותי, הוא לא דיבר איתי, הוא לא רגיש אליי… מהניסיון שלי, זוגות שמסכימים על שני העקרונות האלה יכולים להוריד באופן מאוד משמעותי, אפילו 50%,מהרגעים האלה שאנחנו מוצאים את עצמנו רבים, נפגעים, שומרים על איזה פנקס שבו אנחנו רושמים מה אני נתתי, מה היא נתנה.. ובמקום שאני אתן יותר, לטובת החשבון המשותף, אני נותן פחות ואני לוקח יותר. שימו לב אם אתם יכולים להסכים עם האדם השני, עם האנשים האחרים, על שני העקרונות האלה – הם ישמרו עליכם הרבה מאוד.

עוד נקודה שהיא מאוד חשובה, הילדים שלנו בתקופות של לחץ ירגישו יותר טוב אם אנחנו נותנים להם תפקיד. התפקיד יכול להיות שכל אחד בוחר משחק, פעילות לכולנו, שכל אחד מהם שומר על קשר עם בן משפחה – סבים, סבתות, דודים… איזשהו סדר שאנחנו עושים כולנו בבית, בישול או משהו משותף אבל שלילדים יהיה תפקיד. אני רוצה לספר לכם שבמלחמת המפרץ בשנת 1991 היה מחקר מאוד מעניין שנערך בארץ ובו שאלו, הרבה חודשים אחרי שהמלחמה הסתיימה, ששאלו הורים – האם לילדים שלכם היה תפקיד בזמן למשל שהייתם בחדר האטום? למשל לשים את הסמרטוט מתחת לדלת, לפתוח את הרדיו, להביא את הכלב, לפתוח את המסכות.. ומה שמצאו, חצי שנה אחרי שהמלחמה הסתיימה, שהילדים האלה שאז היה להם תפקיד היו להם הרבה פחות סימפטומים, הם סבלו הרבה פחות. כי הם בעצם התמודדו על סוג של שליטה, בתפקיד, במשמעות, לעומת ילדים אחרים שאמרו להם תבוא לפה, תלך לשם, תעשה את זה. בהתאם לגיל, אפשר לתת לילדים תפקיד.

עוד ממש כמה נושאים נוספים כדי לסגור את זה:

הדבר הראשון זו החשיבות של ההומור. הומור זה מנגנון ההתמודדות הכי בריא שיש. הוא בריא משתי סיבות, א' כי הוא לא מעוות את המציאות, מנגנון התמודדות שמעוות את המציאות כמו למשל הדחקה הוא לא טוב, כי הוא לא מאפשר לנו לראות את כל המציאות. הומור מאפשר לנו לראות את המציאות, אבל מזוית אחרת. הומור מאפשר להפחית לחץ. תסתכלו על התמונה שאתם רואים (קריקטורה במצגת), האם הייתם יכולים לדמיין מה התלמיד הזה יאמר למורה אחרי שהוא פתר בצורה לא מוצלחת את כל התרגילים האלה? איך הוא היה יכול להפוך את זה למשהו הומוריסטי? איך אתם הייתם יכולים להפוך את התמונה הזו למשהו הומוריסטי? ככה גם בחיים. אנחנו יכולים להסתכל על דברים מזווית אחת וזה נראה נורא, אבל מזווית אחרת זה יכול להראות אפילו מצחיק. אני לא אומר שמה שקורה לנו עכשיו זה מצחיק, אני אומר שבמציאות הלא מצחיקה הזו יהיו כל מיני זויות שאנחנו יכולים להסתכל ולהנות מההומור וזה יעזור לנו גם להפחית את המתח, הומור מפחית מתח. אז למשל אם אתם רואים סרט, עדיף לראות סרט הומוריסטי או קומדיה מאשר סרט מפחיד – סרט מפחיד לא תורם לניהול הלחץ שלנו היום. 

נקודה נוספת קשורה לאותו משפט שנמצא הרבה מאוד ביום יום שלנו, שבכל משבר יש גם הזדמנות. וזה נכון. כל משבר יכול להיות הזדמנות ללמוד, להתפתח, להשתנות, להעמיק.. אבל זה תלוי ביכולת שלנו לדמיין איך אנחנו יוצאים מזה. איך אנחנו בונים בדמיון שלנו עתיד חלופי. מה יקרה כשאנחנו נסיים את התקופה הזאת? התקופה הזו תסתיים – עוד שבוע, עוד שבועיים, עוד שלושה… זה יסתיים. זה ינוהל, המצב יעבור תקופה של containment, של הכלה, מה אנחנו מתכננים לאחרי זה? איך אנחנו כבר נערכים? זו האחריות שלנו גם ללוות את הילדים שלנו בתהליך הזה של לא רק לראות את המשבר והקושי אלא גם את העתיד החלופי, את הדברים הטובים שיהיו. 

מרחב ההתנדבות ותמיכה בזמן קורונה

התרופה לפחד היא אהבה, נתינה, ראיית הטוב זמן של קושי הוא גם זמן לחיבור דרך נתינה וקבלה

מרחב ההתנדבות ותמיכה בזמן קורונה

התרופה לפחד היא אהבה, נתינה, ראיית הטוב זמן של קושי הוא גם זמן לחיבור דרך נתינה וקבלה

סגירת תפריט

הרשמה לשידור לייב

קישור לזום

תודה שנרשמת

תודה שנרשמת למפגש שלנו.
מצורף לינק לכניסה דרך אפליקציית זום:

קישור לזום