לאחר שסיימתי את לימודַי באוניברסיטה, נסעתי למה שהייתה אמורה להיות גיחה קצרה להודו. הגיחה הקצרה הפכה למסע מרתק שנמשך שנתיים וחצי, מסע שמבחינות רבות עודנו נמשך. פסעתי בשְבִילֵי האיורוודה והיוגה, בשְבִילֵי הגוף והנפש, הן שלי והן של אחרים.
חזרתי לישראל, אל הלא-נודע. האם אצליח לעסוק באיורוודה? האם אוכל לשמר ולטפח את דרכי במציאות המאתגרת של החיים בישראל? זה היה לפני בשנת 2003… ומאז קרו דברים רבים. ההתחלה הייתה קשה, אבל לאחר זמן-מה, טפטוף המטופלים הפך לזרם נעים. הזרם הזה, יחד עם הקרקע הבוטחת של הטקסטים האיורוודים הקלאסיים, עיצבו וממשיכים לעצב את דרכי כמטפל.
זמן-מה לאחר שחזרתי לישראל, התבקשתי להקים מגמת איורוודה במכללת “מדיקל קולג’”. חווית ההוראה שימחה והעשירה אותי. הבנתי שעוד חתיכה מהפאזל של דַרְכִּי המקצועית, מצא את מקומו. שנה חלפה, ופרופ’ סִינְג, מורי האהוב מאוניברסיטת גוּגָ’רַאט לאיורוודה, הגיע לישראל כאורח של מכללת רידמן, שתכננה לפתוח מסלול לימודי איורוודה. שיתוף הפעולה בינינו היה טבעי, ובליוויו הקמתי את במכללה את מגמת האיורוודה.
לאחר חמש שנים (בשנת 2010) בחרתי לעזוב את המכללה, ולהתמקד בפן הטיפולי. מאז, אני מטפח את המרכז האיורוודי שלי שהפך לבית לאיורוודה ובו לימודי איורוודה, טיפולים איורוודים ורוקחות איורוודית של צמחי מרפא.