אכילה רגשית היא אכילה שאינה קשורה לצרכים שלנו, אלא נוצרת מהקשרים שאנחנו עושים בין אוכל לבין מצבים רגשיים שונים כמו עצב, בדידות, שעמום, כעס, תסכול… וגם עייפות. הילד בוכה, קח עוגייה, משעמם, חטיף, התנהגתם יפה, מגיע לכם קינוח, לא התנהגתם יפה, אין קינוח.
חוויות ורגשות שלילים הם חלק מהחיים של כל אחד. כשנותנים אוכל כתחליף לנוכחות, הכלה או שהייה ברגש, הכאב לא נפתר ולא עובר, אלא הושתק על ידי הנאה בסיסית, אז לא מתפתחת היכולת לעיבוד רגשות והתגברות.
סתימת כאב עם חומר הוא אימון להתמכרות: כואב לי, אני לא יכולה לשאת את זה, אני עושה משהו או לוקחת משהו שיעלים את זה מהר ככל האפשר. אחר כך יש לי שתי בעיות: הכאב לא נעלם, ויצירתי דפוס של התמכרות, שגם עליו אצטרך להתגבר בעתיד. יצירת עונג מגדילה את הכמיהה לעונג, לסיפוק מידי, וככל שהכמיהה גדולה יותר, יותר קשה לעמוד בפניה. זה לא עניין של כוח רצון, כמיהה היא כוח עצום שבלתי אפשרי לעמוד בפניו. תנסו בעצמכם, לרגע, לא להשתמש במה שאתם משתמשים כשאתם מרגישים רגש שלילי, לא לעשן, לא לאכול, לא להיכנס לפייסבוק או למשחק… אתם רוצים לבקש את זה מילד?