לאחר מכן קיימנו פאנל עם ד”ר סטיבן פולדר, רני עובדיה וד”ר אסף פדרמן.

הפאנל עסק בחיים בחיק הדהרמה- כיצד שנים של תרגול עוזרו והשפיעו ברמה האישית.

אסף פדרמן דיבר על דרך האמצע בין עונג לסגפנות – שנמצאת בחיים הפשוטים. כשאנו לא רוצים עוד ועוד, אבל גם לא מזניחים. והוא גם שיתף בסיפור פשוט על מערכת יחסים, סיפור מהסוג שכל כך הרבה מאיתנו מכירות ומכירים מהחיים האישיים. ואת האופן שבו התבוננות דרך פריזמה של הדהרמה, והתרגול יכולים לעזור.
כמה זה חשוב להמשיג- השקפה, ההבניה של אני “self” – והאפשרות גם להשתחרר. הפנינים היו בדיוקים הקטנים. בעומק של החיבור בין הדהרמה להתבוננות על מה שקרה, והבחירה לעצור, לפעול אחרת. החיבור בין הפילוסופיה הבודהיסטית למציאות- איך בפועל אני נעזרת בדהרמה כשדברים מסתבכים?
ורני עובדיה הגיעה כולה לב ורגישות. שיתפה על נכד מתוק, עם חוכמה של בודהה, הורים מזדקנים והטיפול בהם. האפשרות לראות אחרת, להשתחרר מסבל, לשחרר קטגוריות ותפיסות מצמצמות. האומנם הזדקנות ודמנציה זה השפלה? הזכות לקבל ולהזדקק , והזכות לתת ולסייע – כזכויות שוות. האפשרות להשתחרר מהסבל, לא כי החיים קלים יותר, אלא כי לנו יותר קל עם החיים.
סטיבן פולדר היה אחרון. ודיבר על זה שזה לוקח זמן ותרגול. שזה לא מגיע ברגע אחד, אלא דרך טיפוח ואינטגרציה של החלקים השונים. וזה בעצם מה שאנו מנסים לעשות כאן בשנה הקרובה, ליצור שנה משמעותית ורלונטית – שבה נעמיק בדרך הבודהיטית דרך מגון מורים נפלא ועומק וניצור חיבורים שישפיעו על כל מהלך חיינו.

המפגש הרביעי בתוכנית היה עם יונתן דומיניץ ועסק בהתמודדות עם לחץ, מתח ומחלה.
יונתן דיבר על האופן שהבודהה הציג את הדרך של שמונה הנתיבים, כדרך לסיום הסטרס והסבל המיותרים שאנחנו בלי כוונה, בלי רצון, במידה רבה בלי מודעות – ואפילו בניגוד לאינטרס העמוק שלנו – מרעיפים על עצמנו מתוך הבורות הבסיסית שלנו.
הוא דיבר גם על כך שלהבנתו את הדהרמה, סבל זה מידת ההתנגדות שלנו אל הכאב, אל השינוי, אל הארעיות, הדינאמיות של החיים.
ועל כך שכאשר אנו יודעים להסיר את ההתנגדות שלנו, את האחיזה שלנו, את ההזדהות שלנו- כל אלו הן צורות לתת מזון לכאב, הסבל הישיר שאנו חווים – חווים פחות סבל, עד כדי בכלל לא סבל.
לאחר מכן הוא חיבר את השמונה נתיבים לנושא כמצע להתבוננות כיצד כל אחד מהם רלוונטי עבורנו בתקופות של קושי.

ראדה ניקולסון בשיחה שלה שאלה מה זה אומר להיות חי? מה זה אומר להיות לגמרי מודע?
והשיחה שלה נסבה סביב הרעיון :

So, to be- form is not your feeling is not your perception is not yours, volitional formations meaning thoughts, ideas, US opinions are not yours, consciousness is not yours, abandon them, when you have abandon them, that will lead to your welfare, and happiness

ולאחר מכן, דרך תרגול מדיטציה, חקרנו חוויות ותובנות שעלו מתוך החודש.

בסוף השבוע קיימנו יום לימוד ותרגול עם כריסטופר טיטמוס סביב השאלה- האם אפשר לסמוך על השחרור?
בשיחה הראשונה שלו – שלו הוא ביקש להבדיל בין אמון לאמונה.
באמונה- אנו מאמינים במשהו שלא ניתן להוכיח. לעומת זאת הלימוד של הדהרמה עוסק באמון- שנובע מתוך החוויה הישירה. ואנו יכולים לראות איך תרגולים שונים שתרגלנו לאורך הדרך תמכו בנו. כך שאנו יכולים לפתח אמון בתרגול, מתוך החוויות שלנו ומתוך תשומת הלב לאיכויות שהתפתחו לאורך הדרך.
מתוך כך הוא הזמין למדיטציה שבה בררנו כמה שאלות:

?What do we have trust in
?Who do we trust? What do we trust
?Are there any areas in our life which you need to develop trust
?Two significant aspects of trust: where do I place my trust
?Can these areas of trust connect with the supreme goal of the teachings/practices

המפגש השני היה מרחב של שאלות ותשובות,
שבו הוא דיבר על החשיבות של תרגול המדיטציה לטיפוח יציבות בחיים מול אתגרים שמגיעים.
וכן העמיק כיצד לתרגל מדיטציה של הרהור-
כיצד לתרגל חקירה על נושא כמו “כמו מה יעורר אמון” אם מגיעים הרבה מחשבות וסיפורים.
ההמלצה שלו היתה, שבמקרים כאלו לחזור למדיטציה, להשקיט את התודעה, ואז מחדש לשאול את השאלה, לחכות שהתשובות יעלו כתובנות. כך שהרהור אינו פסיכולוגי, אלא יותר מרחב עמוק של שקט שמאפשר לתבונה לעלות מעצמה.

במפגש השלישי הוא המשיך להעמיק בנושא של אמון. הוא דיבר על התפיסה של דרך ומטרה. וביקש לשחרר מכך, כך שאמון הוא לא המטרה, אלא הדרך. הזמין לשים לב לרגעים של שמחה, חיבור ,שקט. שכן הרגעים האלו הם רגעים של חיבור בין דרך למטרה. זה לא אומר שלא יגיעו עוד בעיות, ושהחיים יהיו שקטים, אבל שיש משהו אותנטי, בכך שאם משהו מורכב מגיע – החופש של ההוויה יודע שיש להתייחס לכך.

במפגש עם אלה טלונאי עסקנו בשמונה נתיבים במערכות יחסים.
אלה הציעה מודל מקסים לעבודה עם מערכות היחסים:
1. מוסר- שלושת הנתיבים דיבור נכון, פעולה נכונה ואורח חיים נכון- שמזכירים לנו את הרצון העמוק לא לפגוע. כך שברגעים של מערכות יחסים מורכבות ניתן להיזכר בכך שאנו לא רוצים לפגוע, ולהעזר בכך כדי להמנע מהתגובות האוטומטיות שלנו.
2. המרחב התרגולי -(מיינדפולנס, ריכוז נכון ומאמץ מיטיב) – כמרחב שעוזר לנו לתרגל האטה. והחשיבות של האטה, לעזור לנו לשים לב מה קורה, ולא להגיב ישר.
3. תבונה- הבנה נכונה, מחשבונות וכוונות נכונות- התבונה שמתפתחת מתוך התרגול, שמזמינה אותה לשאול את עצמנו שוב ושוב במה אנו נאחזים? וכיצד ההיאחזויות שלנו משפיעות על מערכות היחסים? מה ניתן לשחרר?