שלום, מרחב "תודעה בריאה" הופק מתוך רצון לתמוך בכל מי שסובל מדאגה, לחץ, פחד, ורגשות קשים אחרים בצל משבר הקורונה. האתר נבנה על ידי מתנדבים מעמותת מינדפולנס ישראל, ארגן רוטרי ומרכז מיינדפולספייס. כל המורים מלמדים בהתנדבות.

תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך

Mindfulness and Healing

מה הקשר בין מיינדפולנס ובריאות, בין דהרמה ובריאות? מוזמנים לשיחה עם דר' סטיבן פולדר על מיינדפולנס וריפוי. תמלול המפגש מופיע תחת לשונית מידע נוסף.
ד"ר סטיבן פולדר

ד"ר סטיבן פולדר

מייסד עמותת "תובנה" ואחד מהמורים הרוחניים המובילים בישראל. במהלך 20 השנים האחרונות לימד את תורות הלימוד הבודהיסטיות ותרגול מדיטציה בפני אלפי אנשים.

תמלול המפגש

מתמללת: מיכל גילה

תודה לכל מי ׳מהצפון. נפגש בכליל עוד שבועיים . אני עדיין בכליל, אז מדמיין שאתם איתי גם. בכליל אפילו בחדר שלי, בית מקדש הקטן שלי שבניתי לבד. אולי אראה לכם את החדר. אולי זה נחמד. 

הרבה ספרים. אין סוף ספרים בספריה שלי.

היום אנו רוצים לעבוד על נושא שחשוב לנו , שבדרך כלל לא עובדים כל כך בדרמה. זה עניין בריאות. מה הקשר בין מיינדפולנס ובריאות, בין דהרמה ובריאות.? אנו יכולים להבריא באמצעות מיינדפולנס? למנוע מחלות כמו קורונה? אם מתרגלים זה עוזר לנו לא להידבר במחלות? אך אם אנו כן חולים איך מייינדפולנס או דרמה יכולים לעזור לנו? אני לא רואה מיינדפולנס כמשהו שונה מדהרמה. עבורי מיינדפולנס זו טכניקה אחת מהרבה צורות תרגול של הדרמה. 

רוצה להגיד שיש בלבול  באיך אנו מקבלים את המסורת, ושתי מלים במסורת. על מיינדפולנס

אחד בתי – מיינדפולנס כשאנו באמת יודעים מה זה. זה להקרין , להיות פנס התודעה שמסתכל על דברים. זה גם סוג של היזכרות. שזוכרים להיות בנוכחות והבנה שאנו שוכחים גם. ולאחר מכן חוזרים לזה, ושוב שוכחים את זה ואז שוב זוכרים. זה מיינדפולנס קלאסי

אפנדה- זה תרגול גדול. זה מיינדפולנס עם אכפתיות,  ( עם caring ( עם ערכים, עם עניין], 

להיות זהיר, (careful) פוקח עין. (Watchful) 

זה לא רק ת שומת לב, ערכים, שאין כוון, נטרלי. זה סוג של פתיחה של היחס ביני לבין מה שאני רואה. ההתבוננות.

אפנדה גם אם משתמש כמה בראתי זה 

בקשר לבריאות זה אפנדה. תשומת לב עם אכפתיות, קרבה כדי לעזור. 

מה שעושים היום, כמובן, מדיטציה עכשיו תהיה קצת שונה מפעמים קודמות, אולי קצת אחר ממה שאתם רגילים .

רוצים להשתמש ב מיינדפולנס. מדיטציה תהיה קצת שונה. ומשם ללמוד לקבל רמזים אחרי זה אתן שיחה ואז אפשר שאלות ותשובות.

כפי שאמרתי קודם, יכול להיות שבאמצע תהיה נפילה של אינטרנט. פשוט השתמשו ב מיינדפולנס. להיות מיינדפולנס שאין אינטרנט עכשיו, אין סטיבן. יופי, אני עם זה. השתמשו בזה כתרגול. אם יש הפסקות אינטרנט.

יופי שיותר ויותר אנשים משתתפים, ברוכים הבאים כולם.

כמו שאמרתי מתרגלים עכשיו רק אפנדה. זה תשומת לב עם אכפתיות, עם התערבות לשינוי וריפוי.

משתמשים במיני׳פולנס ל הילינג (לריפוי).

נתחיל במדיטציה שימו לב לתנוחה מדוייקת שאומרת להרפות , להרגיש תמיכה, להרגיש את התנוחה הנכונה, 

משהו הרמוני בתנוחה.  אנרגטית אך גם נינוחה, relaxed 

קודם כל לזכור את המקלט/מכסה ( refuge. ) הפעם לא אשיר את זה, פשוט תזכרו. זה אומר להרגיש את הבית ענק בתוכנו, זו התודעה הרחבה, החופשית, טהורה, שאומרת ״אני חי״ חיים , תודעה שיודעת חיים,  זו הנשמה הרוחנית שלנו. מרגיש את זה כבית.   הדארמה, מה שעולה, מה שקורה, האמת שכל הזמן מופיעה. וגם בית העומק זה בית.

ו סנגה- הבית השלישי – המכסה השלישי. third refuge -זה אנחנו. מרגישים כולנו ביחד עכשיו. כולנו יחד תומכים, עוזרים, מחבקים, מרגישים את היחד הזה, לא משנה אם דרך מסך.  אין מרחק. אם אנו מרגישים ביחד. זה הבית השלישי.

ואפשר לפתוח את החוויה, האמת הרגע,  הגוף שיושב, הנוכחות, החיות,  להרגיש חי feeling alive

לא משנה איך אנחנו, יכול להיות עייפות או אנרגיה, יכול להיות שמחה או עצב. לא משנה. האחריות בסיסית, קרקע, הרגשה הרגע, שאנו  חיים ונוכחים.

וגם זו אינה תחושה נטרלית. זו תחושת נינוחות, תחושת שמחה,  joyful להתחבר  עם הבסיס שלנו, זה משהו שטוב לנו. מתחת כל התחושות שמשתנות כל הזמן. יכולים לחוש  stress  לחץ או  מצוקה distress

 או צער, לא משנה כי מתחת יש את הבסיס.  רק תרגישו את זה עכשיו.  אפשר להתחבר לגוף.   יש לנו אובייקט להתבונן בתחושות. החיים זורמים בתוכנו. ואפשר לתפוס זאת להבין את זה ולראות את זה עי תחושות. 

sensation 

אז תרגישו את החיות באצבעות שלנו כחוש מגע שכל הזמן חי ומשתנה. וזז.  bubbling life , חיים מבעבעים, תוססים בדיוק שם באצבעות שלנו. 

גם בידיים וזרועות, זרם,  חיים זורמים, ואנו יודעים זאת, אנו העדים לזרימה. 

בגב, בבטן, בבית החזה מתקיימת זרימה, שינויים כל הזמן, תנועות. זה לא דבר אחד כל הזמן זרימה של תחושות מקודקוד לרגליים . אי אפשר לתפוס את זה. יש חיות.  זה הצ׳י- הפראנה.  

להכיר בכך- וכבר יש משהו שעוזר לבריאות שלנו- להכיר בכך, להיות מודע לכך, לתת קרדיט.להיות מודע, נתינת קרדיט , נתינת תשומת  לב לצ׳י שזורם בתוכנו-  זה כבר עוזר לצ׳י.

 כל התעלמות ממשהו – כאילו יש מאבק. אנו זקוקים לכוח החיים הזה, אך לא נותנים לו תשומת לב. עכשיו ניתן תשומת לב לכוח החיות – הוא מתחזק. זה משהו מאד בסיסי. אולי מופשט . 

זה כמו צי קונג וטאי צי. למה הם עוזרים לבריאות? כי זה נותן מרחב, לגיטימיזציה תמיכה עניין ממשות לכוח החיים שזורם עכשיו.

עכשיו אפשר להתבונן במקום בגוף שלא מרגיש כל כך טוב. סימפטום של מתח, לחץ כאב, מקום שאומר- אני צריך עזרה. ותשומת לב שלנו הולכת לשם כעזרה. המקום מבקש. הוא קורא לנו. 

 זה מה שזה – קריאה לתשומת לב שאומרת משהו לא טוב פה- משהו צריך תשומת לב.

חוסר נוחות. 

כל כאב זו רק קריאה. התשובה שלנו עכשיו זה תשומת לב

להשתיק את המקום מה..לא מרגיש את המקום. עכשיו רוצים לעזור למקום עם תשומת לב שהיא סוג של ריפוי.

בוא נרגיש זאת, רגע של תשומת לב עם אכפתיות (אפמדה) ועם אהבה, ועם אכפתיות 

והסבו לב למקום, אפשר להרגיש איך המקום משתנה בגלל הקרבה, האכפתיות, במקום עימות. סלידה, התנגדות.

בריחה, התעלמות.

אנו מקשיבים לו כשהוא קורא, בוכה ומגיבים.

איך הוא משתנה? 

בוא נ תשמש בנשימה לאותו מקום שחש לא נוח. או מקום אחר. אפשר להרגיש את הנשימה כסוג של ניקוי, עיסוי.

מביא חיות, מביא נשימה, רכות, מביא עיסוי למקום מבפנים באמצעות הנשימה. 

דמיינו את הנשימה נוגעת במקום , מרככת את המקום.

ראיתם את הכאב והקושי, הנשימה עם תשומת לב , עם אכפתיות,  עם אדיבות (טוב לב). 

Kindness

. ובדקו איך זה משנה את ההתנסות.

חשוב מאד להבין גם שאם אנו משתמשים בכוח של תשומת הלב, של מודעות . מודעות זה כוח אדיר, זה במקום כל הסיפורים, הפרשנות ״לא רוצה את זה״ ״רוצה לחזור לעבודה״ ״רוצה להיות בריא״- כל הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו. זה במקום.  

אני מזמין אתכם לדמיין, אם באמת אנו משתמשים בכלי של  תשומת לב מרפאה  הרבה- איך זה יכול לשנות באופן עמוק, ואיך אם אנו לדוגמא עם חום, ובמיטה. ובכול הגוף לא נעים לנו עם מחלה, אפשר לדמיין איך אם אנו מזרימים מודעות מרפאת דרך הגוף. שוב ושוב קרבה, רכות זרימה, אכפתיות – איך זה ישנה את החוויה שלנו? רק דמיינו את זה.

חוזרים למקום נוח לנו, כמו הידיים, להזכיר לתודעה ולמוח שיש מקומות מאד בריאים, מקומות שהם בסדר , המינד שלנו צריך להבין גם את זה. המחלה לא צריכה להתפשט בכל המינד. אנו מזכירים למינד שלנו על ה well being שלנו.

מרגישים זאת, המינד, התודעה המחשבות וגם הגוף- שיש גוף של שמחה, של חיות, לא משנה אם יש סימפטומים או מקום שלא נעים לנו. גם זה סוג של ריפוי. תזכורת.  

אפשר להשתמש גם בכוח הדמיון. גם התרגול הטיבטי תום לנג

שמוש בדמיון. נרגיש את מרכז הלב ואמצע בית החזה.  מרגיש את אמצע בית החזה. באמצע הלב, הלב כמו שמש שמקרינה אור, קרני אור, אולי בצבע כתום או צהוב, אך אור. קרני אור,  ואפשר לדמיין איך האור, מהלב משדר דרך כל הגוף, ממלא את הגוף עם אור ועם ריפוי.

אם רוצים אפשר גם לזכור את המקום בגוף שלא כל כך נעים לנו. מקום של מתח, כווץ או כאב. ומרגישים איך קרני אור פשוט רוחצים את המקום באור מרפא, כמו השמש.  רוחצים, מחממים מרפאים את המקום.  אם זה עוזר אפשר גם עם הנשימות. או כל הגוף או מקום מיוחד.  טובל באור מרפא, מטהר, מרכך, אוהב.  

ועכשיו אפשר לחזור לנוכחות בסיסית, נשימות , תחושות, מרחב פנימי, ללא אג׳נדה,  אך עם. תזכורת והבנה שכל הדבר שאנו מביאים מהגוף וגם מהמינד, כל מופע , כל דבר שמופיע זה מסר. הגוף רוצה לספר לנו משהו. גוף ותפקוד. זה ביטוי של הגופנפש שלנו. אז צריך לתת לו כבוד  גם אם לא נוח. זה הbodymind.  הגופנפש שמנסה לרפא עצמו. לתת לו כבוד. גם אם לא נעים לנו. הוא אומר לנו.  

עוד. דקה של שקט, השמחה של הוויה , קרבה,  מרחב, 

(צליל גונג)

אז רוצה להכנס לשיחה. לפני שאשכח,  גם לפעמים אנ שים עוזבים לפני הסוף, רוצה להגיד שיש לי חצי יום תרגול  ביום חמישי דרך. תובנה, וביום ששי יש קבלת שבת כל יום ששי , אני עושה משהו דומה, של שעה וחצי דרך תובנה, של קבוצת ישיבה. ואני חושב , פחות או יותר אני עושה אותו דבר. זו אוכלוסיה אחרת. ואם תרצו לשמוע זאת שוב, או אם תרצו להשתתף ביום ששי בשעה חמש . ועכשיו. שאתם יודעים שיהיה אותו דבר (לא בדיוק אותו דבר) אולי כבר לא מעניין אתכם. וגם רוצה לומר שאתם מוזמנים לזכור דנה. בעצם לא צריך לזכור. היקום מבוסס על דנה. דנה קורה. עכשיו אתם נותנים תשומת לב, את נוכחותם, עוד רגע. תתנו משהו למישהו, או לעצמכם, שזה גם דנה. נתינה קורית כל הזמן. גם הפרוייקט של מיכל , וגם המורה מאד שמח לקבל דנה.  יש בצ’אט הסבר איך לעשות זאת בקלות.

אני רוצה להתייחס לעניין של מיינדפולנס ודרמה בקשר למחלה ובריאות.

אני זוכר פעם שהייתי בהודו, (הייתי שם שנים). הייתי באשראם של  סאיבאבא. עם מאה רופאים ומטפלים.  ישבנו וישבנו תחת השמש, ללא צל, על הבטון.  ואז סאי בבא ושאל מי אתם? אמרנו רופאים ומטפלים. הוא אמר 

 רופאים הם גם פציינטים. 

וודאי כולנו לפעמים חולים, זה משהו טבעי.  מה שקורה , שכל הזמן אנו מתעסקים עם בריאות. אוכלים האוכל המכון, למנוע מחלות, מתעסקים עם קופת חולים, בודקים. אם יש סימפטומים מה לעשות? איור וודה, הומאופתיה, רפואה מודרנית. לא משנה. מטפלים גם למנוע. אז אנו מלאים בעיסוק בבריאות. ואם אנו חולים בדרך כלל אנו מרגישים בדיכאון, נפילה, התנגדות, וכאילו כישלון. החיים עוצרים . כל התכניות שלנו. כמו עכשיו בחברה. כל ה תוכניות עוצרות בגלל המחלה. ואנו מרגישים, פחד, התנגדות, דאגה, בלבול, בדיוק כמו שיש לנו מחלה בגוף כמו מחלה בחברה, אנו מרגישים אותו דבר. ואנו ש ונוכחים זו קריאה, הבעה של הגוף שרוצה לספר לנו משהו. כמו חום או כאב. מה זה כאב? נגיד כאב ברך אומר תשומת לב יש לי בעיה. צריך לעשות משהו, לטפל, לשנות משהו. יאללה. תעזור לי. וזה טבעי לגמרי. הגוף קורא.

ולפעמים אם זה אינטנסיבי אנו רוצים להתעלם ואז מהר מגיעים ל רופא כדי לעצור אותו.

זוכר שהיו לי כמה פעמים בעיות עם ברך ימין, קרה שלוש פעמים. וכל פעם אורטופד אמר רק ניתוח. קרע במיני קורס צריך ניתוח ואין דברי אחר. אני הולך לרופאים מידי פעם אך לא כל כך עושה מה שאומרים לי. טיפלתי בעצמי ככה, הקשבה למקום. המקום אומר לי מה לעשות. אז הכאב אומר- לא יותר מידי כאב, זה לא טוב. עשיתי הליכה. כמה חודשים עם מודעות. הליכה איטית. מרפאה, עם ת נועה ודמיון שהברך שלי עשוי מגומי. או שיש אויר בתוך המפרק של הברך. הלכתי כך עם דמיון ותשומת לב למקום. לא מאפשר לכאוב מ ידי. וזה נרפא לגמרי כל פעם. אז להבין שמחלה זה גם wake up call- קריאת התעוררות.

זה אחד השליחים הפנימיים של הבודהה. אומר התעורר אתה פגיע.  הגוף אומר זאת. הפגיעות איננה אויב. זה מסר. זה הבעה, זה קשר, זה חיבור זו שפה של החיים. שפה. זה גורם לנו לעשייה דחופה. כמו איוב. ברגע שהרגיש מחלה התחיל את החיפוש שלו. אז דבר ראשון, במקום כל התגובות למחלה בתוך התבנית הנרטיבית, שאנו בונים סיפורים, במקום רגשי אשם, ב מקום להיות קורבן, במקום התנגדות, במקום תוויות שזה ככה ואני ככה. ואני לא יכול יותר.  במקום כל ההשלכות, העתיד שלי לא יהיה טוב בגלל… אני לא אוכל לעשות זאת בעתיד בגלל…. כל הפחדים .לא הדאגות. דאגות לא רלוונטיות. זה רק הספור שאנו מספרים. במקום התחושה שכואבת וקשה , שאנו לא בשליטה, עלינו לעזוב. לעזוב את כל התגובות הללו והסיפורים הללו, וההשלכות הללו. ו – let go. לשחרר. אנו לא שולטים בחיים . החיים שולטים בנו. אז אנו מקבלים זאת כקיים, לא לוחמים נגד.

לחזור לעבר המחלה כאל התנסות.  

Return towards a disease as an experience

 לפגוש את זה ולהתמסר surrender- 

יותר מאחד אומר בטח- להתמסר, לוותר  ולא לעשות כלום-  להיות חולה?

לא נכון.   אפשר גם לרפא עצמנו. זה הגוף היקר שלנו. טפל בו. אך איך אנו מטפלים בגוף שלנו?  

במקום מאבק נגד- עלינו להיות עם. להקשיב באינטימיות. פנה לקראתו, אל תברח ממנו ושם פתאום תגלה שתוך  כדי.

יש התמסרות ויש שליטה. עם התופעה של ההתמסרות יש שוב שליטה.   ששכחנו -ששליטה זה לא מאבק- זו גם הקשבה. להיות שותף עם. גם אם זה לא כל כך נוח לנו.  זה חלק של הטוטליות של החוויה שלנו. אז בסיס של ריפוי זה להיות  עם

רוצה לצטט  אשה שהיא חולה. היא מאסטר זן. רוצה לקרוא מה שהיא אמרה:

 I have had to learn to respond with compassion to the request of the body to treat body  as a partner in the dance , this is most true when the lights go dark and we are  once again we are whirling  into the  territory of pain and weakness, it is easy to fight and resist, but I have learned how resistance increases the suffering. Instead there has to be a kind of surender, The body is in lead,  הגוף המנהיג and my job is to follow it. and that is what this dancing partner has. Taught me- שותף בריקוד

״ היה עלי ללמוד להגיב עם חמלה אבקש הגוף, להתייחס אליו כאל. בן זוג לריקוד. זה מאד נכון כאשר האורות הופכים אפלים, ואנו שוב מסתחררים לתוך הטריטוריה של כאב וחולשה,  זה קל להתנגד ולהילחם, אך אני למדתי כיצד התנגדות מגדילה את הסבל.  במקום זאת, צריך להיות סוג של הכנעה הגוף הוא המנהיג, והתפקיד שלי הוא 

לעקוב אחריו. וזה מה שהשותף הזה למחול לימד אותי.״

בואו נחשוב על כמה שיטות ודרכים איך אפשר לעבוד עם זה? 

non -fixing1. 

קודם כל- לא להיות בתבנית ״שאני צריך לתקן משהו״.  הדחף לתקן  זה לחץ – לחץ שדברים צרכים להיות אחרת, שלא מקבלים דברים כמו שהם. אנו רוצים לתקן דברים שיהיו אחרת ממה שהם.  יש הרבה בעיות עם זה, כתבנית או כגישה.  במקום זה, אפשר להיות באמון , ולומר: ״ אי. קי זה מה שיש. אנו בסדר.  כך המצב עכשיו.  ועם הגישה  הזו – אני רוצה לטפל.  זו גישה אחרת.  כך הדברים- אני איתך גופנפש שלי, אני אעזור לך. במקום ״אני אתקוף אותך״. והגישה ״אנו בסדר כפי שאנחנו״ גם מורידה כל ה מחשבות, הפרשנויות, התגובות , המדידות״האם אני מצליח או לא מצליח להגיע לזה״? כן? לא?  אנו לא נגד, אלא עם מה שקורה! ולעשות דבר נכון.  אם הבודהה יש גם רופא. ויכולים להגיע לרופא, אם מרגישים  ״אני בסדר כמו שאני״ ויש מה לעשות, יוצאים גם מתווית פתולוגית, יש לי מחלה כזו – יש לי את זה.  הסטטיסטיקה מפחידה.  אני לא בסטטיסטיקה.

  1. בזמנים האלה במיוחד עלינו ללמוד איך לתמוך בכוח החיים , בחיות.  ועושים זאת ע״י חיבור טוב לשמחה, לזהות את כוח החיים, לתת לו מקום . לתת לו תמיכה. לשמח. השמחה של כוח החיות בתוכנו יכולה לרפא ולתת הרבה תמיכה למערכת החיסון בתוכנו. 

 לא הרבה יודעים, הייתי בעולם הרפואה הטבעית. כתבתי 14 ספרים על רפואה. טבעית וצמחי מרפא, הרבה על מדיטציה ותמיכה בבריאות (בשנות ה-80 ).  מדיטציה, מיינדפולנס יכולה להיות בשקט- בתמיכת כוח חיים. כוח החיים יותר חזק, וכך תומכים בבריאה ובכוח מערכת החיסון. אפשר להבין זאת בקלות איך מערכת חיסון מרוויחה משקט פנימי במקום ממאבק פנימי, במקום מלחץ. בשקט, בשקט, עם תמיכת כוח החיים- וכך אפשר לתמוך בכוח הבריאה ובכוח מערכת החיסון.

  1. הקשבה עמוקה

לתת לגוף לספר לנו.  כמו שעשיתי עם הברכיים שלי.  שומעים קול עדין של הגוף.  רוצה להקריא מה שזן קפלו אמרה:

״חלק עדין מ הריקוד זה לדעת ולזכור שלמרות שהגוף כואב- ללב ו למינד יש סוג שונה של חופש.  הדבר החשוב ביותר שלמדתי בתשע שנים אחרונות הוא שאפילו כשיש סבל גופני. – יכולה להיות שמחה, אפילו אושר.״

עלינו להיות שם, להרגיש את הקולות, גם השמחה, להקשיב לקולות הגוף, לתת להם מרחב, לבקש הסבר, הבנה, חקירה.  תגיד לי מה לא בסדר איתך?  חלק מדיטציה שעוזרת למערכת חסון זה ״סמאדי״ – שקט עמוק . זה כמו מנוחה עמוקה – זה מה שהגוף רוצה לספר לנו- לעצור.  יש מסורת שמשתמשת במדיטציה כסוג של רפוי מחלות (בטיבט, ביוון העתיקה היה חדר חשוך במתחת בית המקדש- היית יורד לשם ונשאר שם. אין שום דבר. חושך-אפס. חזרה לאפס. מהאפס אפשר להבריא למקום חדש.

  1. מחלה זו הזמנה לטרנפורמציה – לשינוי.  זה אומר שהריפוי של נוכחות ושל מודעות, מביא ואתנו למקום גדול יותר. מבינים שאנו יותר גדולים מהכאבים, הכווצים, הדאגות – מחלה יכולה להזמין אותנו להרחבת גבולות. אנו מ רגישים  לא אני שסובל- יש משהו גדול ממני וחופשיות- לא משנה מה הסימפטומים – חופשיות בכל מקרה ובכול מצב..

 

  אני רוצה לקרוא כמה מלים מ רובר בר, שהוא מורה מדהים מבית גאיה,  ואיך הוא הפך סימפטום אחד למקור של שחרור. באיזה ערב אחד:

״הערב אינני יכול לישון. זה לא שהכאב שבאופן קבוע כה עז, אלא חוסר נוחות של מערכת העכול שלא יכולה לנוח ומשאירה אותי ער.  אני שוכב שם כמה שעות, ומתאמץ לקפל רגלי לתוך החושך, אני יכול להיו עם התחושות, אך זה לא קורא לי להווה, במקום זאת, אני כולל את התחושות במודעות רחבה הכוללת את כל הגוף והחדר, ואני מתכוונן לתחושת מודעות ומזכיר לעצמי ריקות , וריקות של עבר, עתיד והווה, ולפתע תחושת יופי ופריחה ממלאה את המרחב , וחופש, ויש חוש של יופי בלתי ניתן להפרדה של המודעות ושל החדר הזה.  בין מודעות זו מהחדר סביב.  הטעם כה מתוק ועדין, אך זזתי שהכול זה אני . מרגיש זאת כך  אני לא נפרד מזמן, ברגע זה והוא…

הנשימה שלי לא נפרדת מטבע הבודהה או איך שלא תרצה לקרוא לזה, זה כולל את המימד האישי והאוניברסלי (כולל המוות שלי ומשך חיי).״

שאלות:

ענבר: מאד אהבתי מה שאמרת על הקשה לגוף ועדינות.  חווה זאת בימים אלה . לפני 21 יום שברתי את היד, הייתי עם גבס, ואז ניתוח.  היום אני בלי גבס. שאלה – כמה לעשות פזיותרפיה חזקה/לא חזקה?  התחושה שהיד רוצה לישון להניח לה. לתת לה לנוח. לא לעשות שום דבר.  עודד אותי מה שאמרת להקשיב לגוף.  גם התאונה הזו הביאה אותי למקום שקט. לאט ובנעימות כמו לרפא ילד קטן שרוצה המון תשומת לב.

צד אחד שלה גוף בן 53 וצד שני של ילדה קטנה שיש לה הקצב שלה ויש להתייחס אליה עם הרבה אהבה. 

סטיבן: תודה. מציע לעשות מדיטציה במקום.  לחוש זרם תחושות ביד. איך היד חיה? איך היד מספרת לך את החיות שלה? איך את חברה/ בת זוג לריקוד עם היד, כמו שמורת הזן אמרה ״לרקוד עם  המקום שקשה לנו- אני איתך בריפוי״. ״את היד עושה ריפוי- ואני איתך״.  את צודקת מאה אחוז לא צריך ליותר מידי, פחות עובד טוב יותר לפעמים.  להניח ולנוח. תודה.

מרב: תודה, בימים אחרונים אני סובלת כאבי גב תחתון. הרבה שנים לא הרגשתי זאת והבוקר , החלטתי,  אחרי התלבטות ומאבק עם עצמי- האם להקשיב למקום שמבקש לנוח ואז לצלול לדיכאון מזה ששוכבת במיטה, לא עושה כלום, או ללכת לטבע ולנוע.?  השאלה אם יש שני ילדים שדורשים תשומת לב- למי להקשיב?  הגב שלי שילם על הריצה . הייתי מאושרת כל היום שרצתי.

סטיבן: אין לי פורמולות. אין לי נוסחה. לא הרופא שלך. לא יכול לומר מה יותר טוב.   

יודע שבתודעה יש מקום שיודעת אם נותנת מרחב לגב התחתון- ״אתה עכשיו ה מורה שלי או הילד שלי- אני איתך, אני מקשיבה, אנחנו יחד- תגיד לי מה ל עשות״? לא במלים, סוג של קרבה אינטימית שזה לא מרב. מרב לא חלק מהתמונה. לא ״מה אני יכולה..״ לא לחשוב ״מה יותר טוב לי״? ״מה הדבר הכי טוב״? – זו לא השפה.  השפה זו הקשבה עמוקה -מה מתאים ברגע הזה – מה התמונה הגדולה? ודרך העומק תהיה אינטואיציה. עכשיו עלי לרוץ / או לשכב? 

בדרך כלל צד הרפואי שלי, אני יודע לטפל בבעיות שלד ושרירים וגידים של הגוף דורש תנועה ומנוחה ,  ת נועה ומנוחה, להבין עד מתי התנועה- לפני הכאב. לא דרך ליותר כאב.תנועה קטנה- ומנוחה. לשחק . גם זה ריקוד. כדי להבין גבולות צריך את ההקשבה הזו – זה הגבול! זה מה שמתאים לי- לא יותר.  לא באופן של  לתקן- זה לחץ.  הקשבה זה שתוף פעולה  , שותפות- לא לחץ.

:שאלה שלי לא בקשר למחלה אישית.   אנשים סובלים, אך כולנו סובלים מ קורונה. יש השלכות רפואיות. אך אתה רוקד , משתף פעולה עם המחלה הזו שמשפיעה על כולנו, בין אם באופן ישיר או לא ישיר?

:צריך לשתף פעולה עם חוסר ביטחון כל הזמן.  לא רק הקורונה מודיעה לנו שאנו זמניים פה. להבין שהחיים אינם ביטחון, מעולם לא היה לנו ביטחון, לא יודעים מה יביא מחר. תמיד  היה חוסר ביטחון.  חוכמת הדהרמה היא להבין שאנו חיים על הקצה.  אם  יכולים להיות יציבים בחיים על הקצה, – נוכל להיות שותפים, לעזור לאחרים. יש מחלה, יש מוות, בואו נישאר יציבים- ונחיה במלאות עם חוסר הביטחון. ולא לאפשר לחוסר הביטחון להרוס חיים , שמחה, חופש, המעורבות שלנו, החופש שלנו.  עלינו לעבוד עם חוסר ביטחון, לפני הקורונה ואחריה.  לעבוד עם חוסר ביטחון ולהרגיש איני אויב.  זה מקפיא אותנו . פחות להתנגד, פחות להילחם , פחות לשלוט- זה משנה עולם פנימי – לעזור לאנשים אחרים.  אולי לא ציפית לתשובה הזו – אך זה מה שבא מהדהרמה. לפני קורונה ואחרי קורונה – החיים לא בטוחים! רוצים לחיות באשליה שהכול בסדר?- זה בורות .  

לעבוד ביציבות עם חוסר הביטחון – זו חוכמה .  לא רק להישאר בבית ולדאוג. ללכת לעזור לאחרים- חוכמה חשובה

מרחב ההתנדבות ותמיכה בזמן קורונה

התרופה לפחד היא אהבה, נתינה, ראיית הטוב זמן של קושי הוא גם זמן לחיבור דרך נתינה וקבלה

מרחב ההתנדבות ותמיכה בזמן קורונה

התרופה לפחד היא אהבה, נתינה, ראיית הטוב זמן של קושי הוא גם זמן לחיבור דרך נתינה וקבלה

סגירת תפריט

הרשמה לשידור לייב

קישור לזום

תודה שנרשמת

תודה שנרשמת למפגש שלנו.
מצורף לינק לכניסה דרך אפליקציית זום:

קישור לזום