סוכות ״דרך החמלה״ מסע ריפוי בן 8 ימים
בהובלת טארה בראך, ד״ר סטי אל-בר, סנדיה בר קמה ואלה טולנאי
שלום
ברוכות וברוכים הבאים לשבוע ״בדרך החמלה״.
במהלך השבוע תקבלו מדי יום:
מדיטציה ושיחת פתיחה יומית – עם סנדיה בר קמה ואלה טולנאי
ראיון יומי עם אנשי תרבות, מדע ורוח – בהובלת טארה בראך וד״ר סטי אל-בר
תרגול חמלה בחיי היום יום – משימת חמלה יומית לתרגול החמלה בפעולה.
השבוע פתוח ללא עלות ובאהבה. ובו בעת יש לנו הרבה הוצאות, ונודה מאוד על תמיכה בשבוע הזה שתעזור לנו לממן את העלויות שלו ולהמשיך ולפעול בדרך של נדיבות הלב.
לתומכים בשבוע נשמח לאפשר הקלטות, תמלולים ועוד מתנות מאיתנו.
מסע החמלה הגיע לסיומו. תודה רבה על ההשתתפות!
למידע על קורסים קרובים היכנסו לעמוד הבית שלנו
יום שמיני - מעגלי החמלה
תרגול יום שמיני עם אלה - מעגלי החמלה
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
מפגש מסכם למסע החמלה עם טארה בראך ומנחי המסע
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
יום שביעי - חיבור ונפרדות
תרגול יום שביעי עם סנדיה - חיבור ונפרדות
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
ראיון שביעי - טארה בראך וג'ון קבט זין
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
תרגלו ״בדיוק כמוני״ בזוגות
שבוע מול אדם אהוב, ותרגלו את המדיטציה:
בדיוק כמוני/ ראם דאס
(תרגום מיכל גורל)
יש לאישה/איש/דמות הזאת גוף ותודעה בדיוק כמו שלי
יש לדמות הזאת רגשות, תחושות ומחשבות בדיוק כמו שלי
הדמות הזאת חוותה בחייה כאב פיזי ורגשי בדיוק כמוני
הדמות הזאת חוותה בחייה עצב, אכזבה, כעס, פגיעה, בדיוק כמוני
הדמות הזאת הרגישה חסרת ערך או לא מתאימה בדיוק כמוני
הדמות הזאת דואגת ומפחדת לפעמים בדיוק כמוני
הדמות הזאת כמהה לחברות, בדיוק כמוני
הדמות הזאת לומדת על החיים , בדיוק כמוני
הדמות הזאת רוצה להיות טובת לב, ואכפתיות לאחרים בדיוק כמוני
הדמות הזאת מקווה להיות מסופקת עם מה שהחיים מביאים, בדיוק כמוני
הדמות הזאת מקווה להיות משוחררת מכאב וסבל בדיוק כמוני
הדמות הזאת מקווה להיות בטוחה ובריאה , בדיוק כמוני
הדמות הזאת מקווה להיות שמחה בדיוק כמוני
הדמות הזאת מקווה להיות אהובה בדיוק כמוני
ומכאן נמשיך עם איחולים מיטיבים:
אני מקווה שלדמות הזאת ולכולנו יהיו הכוח, המשאבים והתמיכה החברתית, כדי לנווט דרך הקשיים של החיים ושל התקופה הזאת בנינוחות
אני מקווה שהדמות הזאת תהיה חופשיה מכאב וסבל
אני מקווה שהדמות הזאת תהיה שקטה ושמחה
אני מקווה שהדמות הזאת תהיה אהובה
מאחר שהדמות הזאת היא בת/בן אנוש, בדיוק כמוני
יום שישי - הכרת הטוב
תרגול יום שישי עם אלה - הכרת הטוב
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
ראיון שישי - ד"ר אסף סטי אל-בר וערן טייכר
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
חמלה בפעולה
במהלך היום עצרו כמה פעמים במהלך היום להודות על משהו שקורה באותה רגע. שימו לב לתחושות בגוף, לרגשות ותנו לעצמכם לשהות בתוך ההודיה ולהגדיל אותה.
יום חמישי - אשמה
תרגול יום חמישי עם סנדיה - אשמה
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
ראיון חמישי - ד"ר אסף סטי אל-בר ודנה ברגר
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
לימוד של טארה
בתרבויות שמאניות מאמינים שכאשר אדם עובר טראומה, נשמתו עוזבת את גופו כדי להגן על עצמה מפני כאב שאי־אפשר לשאת. בתהליך המכונה „השבת הנשמה” (Soul Retrieval) בני קהילה נאמנים מקיפים את האדם באהבה עצומה ובתחושת ביטחון. במרחב המקודש הזה מוזמנת הנשמה לשוב, כדי שהאדם יחזור לשלמותו.
כשאסטרטגיות ההתמודדות שלנו נכשלות
במונחים הפשוטים ביותר, טראומה מתרחשת כאשר מערכת העצבים שלנו מוצפת ואסטרטגיות ההתמודדות הבסיסיות ביותר כושלות. אם איננו מסוגלות/ים להילחם או לברוח ממה שתוקף אותנו, אנו קופאות/ים ומתנתקות/ים — או חוות/ים דיסוציאציה — באופן שהפחד שלא עובד ננעל בתוך הגוף. אנו נעשות/ים “תקועות/ים” במצב ביולוגי של לחץ, פחד ותגובתיות, מה שמוביל לחרדה כרונית, דיכאון, התמכרויות, ולעיתים קרובות למקבץ התסמינים שאנו מכנות/ים PTSD (הפרעת דחק פוסט־טראומטית).
התהליך הזה של התנתקות וחיים בתגובתיות לפחד שלא עובד אינו בחירה רציונלית. זוהי אסטרטגיית התמודדות שמונעת בידי המערכת הלימבית, משום שכאשר אנו בטראומה אין לנו גישה לתבונה, לחמלה ולקשיבות (מיינדפולנס) של חלקי המוח שהתפתחו מאוחר יותר. וגם כאשר אנו בטראומה, אין לנו גישה מלאה לטיפול ולביטחון הפוטנציאליים שאחרים יכולים להציע.
ולמרבה הצער, השכבה הכואבת ביותר של הסבל שסובב טראומה היא הבושה. אנחנו מאשימות/ים את עצמנו בדרכים שמצאו הגוף ומערכת העצבים שלנו כדי לשרוד. תהליך ההחלמה הוא לעורר חמלה עצמית, ולהתחבר מחדש לחיוּת הטבעית שלנו ולאותה תחושת רוח קדושה שאבדה.
טיפוח אהבה וביטחון
כשאנחנו מלמדים מדיטציה, אנחנו מדברים הרבה על מגע ישיר עם המציאות של הרגע הזה — באדיבות ובהירות. בעבודה עם טראומה חשוב להבין שלעתים, בראשית הדרך, בניית משאבים (resourcing) חיונית אפילו לפני שנוכחות ישירה אפשרית. כשמקדישות/ים זמן תחילה לטפח תחושת אהבה וביטחון, אנחנו נמנעות/ים מהסכנה של הטראומטיזציה מחודשת ומחזקות/ים את היסוד לעבודה הטרנספורמטיבית שלפנינו.
בין אם בטיפול אצל מטפלת/מטפל, עם חברה/חבר קרובים, או עם מורה — אנו מתחילות/ים למצוא דרכים לייצר תחושת אמון ואהבה שיכולות להכיל את החוויה שלנו, וחיבור שבו אנו נזכרות/ים בערך המהותי ובטוב הבסיסי שלנו. אנו נפצעות/ים בתוך קשר; אנו נרפאות/ים בתוך קשר. כך מתחילים לרכך את הבושה העמוקה שמלווה טראומה ולשוב אל השלמות של הווייתנו.
זה לא באשמתי
תלמידה אחת הופנתה לפני כמה שנים על־ידי המטפלת שלה לתרגולים בודהיסטיים של התבוננות. בילדותה חוותה טראומות רבות, והיא מתמודדת עם דיכאון, חרדה ו-PTSD. אבל ההשפעה ההרסנית ביותר של חוויותיה הייתה תחושה מקיפה של בושה ופגימות — תחושה של שבירה ללא תקנה. היא האמינה שהדברים הרעים שקרו לה היו יכולים להימנע אילו רק הייתה טובה יותר, חזקה יותר, אמיצה יותר…
במשך כמה שנים השתתפה בשיעורים וברטריטים שלי, ועבודתנו המשותפת התמקדה לעיתים קרובות בטיפוח תחושה של אהבה, ביטחון ואמון, ובהזכרת הטוב המאיר שבה. הקדשנו זמן רב לתרגול של פגישה עם רגשות עזים מתוך עדינות, טוב־לב ואהבה. היא גילתה שבכל סבב — אם לבדה ואם עם המטפלת — מתרחש שינוי כלשהו בתודעה.
לאחרונה היא שלחה דוא״ל שבו תיארה כיצד ישבה במשרד המטפלת קפואה בבושה על האופן שבו הגוף והנפש שלה הגיבו לחלק מן הפגיעות שחוותה, ועד כמה זה השפיע על חייה. היא כתבה:
“מפני שאני מבלה יותר זמן בימינו מחוץ למקום ההוא של הבושה מאשר בתוכו, נדמה לי שאני שוכחת כמה אפל, סמיך ומחניק הוא יכול להיות, עד כמה הביקורת העצמית שלי יכולה להיות אכזרית. זה לא מזדחל אלא קופץ לפתע מאחורי דלתות ומהפינות האפלות. איכשהו, אני תמיד נתפסת לא מוכנה…”
והיא ממשיכה: “הייתי ממש תקועה בזה, ואז המטפלת שאלה מה המורה שלי הייתה אומרת. התקשיתי מעט, אבל בסוף הגעתי לתשובה: ‘זה לא באשמתך’. כשנזכרתי שמה שקרה לי והאופן שבו הגבתי לכך באמת אינם אשמתי, לבי נפתח. הוצפתי ברוך ובהקלה.”
למצוא את הדרך הביתה
לאורך שנים של עבודה עם אנשים שחוו טראומה שמתי לב שכאשר מתחילה לצמוח חמלה עצמית, הדבר יכול להוביל לחוויה של ריפוי רוחני עמוק — השבת הנשמה. כאשר השביל מואר בתודעה אוהבת, אפילו הלב השבור ביותר ימצא את דרכו הביתה.
ראשאני ריאה כותבת:
יש שבירות
שממנה נולדת השלמות,
יש התנפצות
שממנה פורח הבלתי־נשבר.
יש צער
שמעבר לכל אבל המוביל לשמחה,
ויש שבריריות
שמעמקיה עולה כוח.
יש חלל חלול, רחב מן המילים,
שדרכו אנו עוברים עם כל אובדן,
שמחשכתו אנו מקבלים רשות להיות.
יש קריאה עמוקה מכל צליל
ששוליה המשוננים חורצים את הלב
כשאנחנו נשברות/ים ונפתחות/ים
אל המקום שבתוכנו שאינו ניתן לשבירה
ושלם,
ובינתיים לומדות/ים לשיר.
חמלה בפעולה
הקשיבו להקלטה של סנדיה.
במהלך היום בכל מיני רגעים של קושי ואתגר עצרו ואמרו לעצמכם ״אני מקבלת את עצמי, גם אם אני עושה טעויות״. אפשר גם להגיד לעצמכן בלב על מישהו אחר ״אני מקבלת אותו/אותה גם אם היא עושה טעויות״ . הרגישו את הלב נפתח, חומל.
יום רביעי - פחד
השבוע שלנו מתחיל מהבסיס, תרגול של חמלה עצמית – נוכחת וקשובה בתוך הגוף.
אפשר להתחיל להקשיב – איך אנחנו מדברות ומדברים לעצמנו?
האם זה קול מיטיב, אוהב, תומך?
או אולי קול שיפוטי, שמבקר, שמוצא פגמים ומחמיר איתנו?
המודעות הזו היא הצעד הראשון.
יחד עם התכוונות ורצון, אפשר לאט לאט להביא שינוי – שינוי שאינו מתרחש ביום אחד, אך בהחלט אפשרי. כך נוכל לטפח בתוכנו יחס טבעי יותר של חמלה כלפי עצמנו.
תרגול יום רביעי עם אלה - פחד
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
ראיון רביעי - ד"ר אסף סטי אל-בר ודניאלה ספקטור
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
לימוד של טארה
פנייה אל הפחד בעזרת RAIN
בעיבוד מתוך ספרה החדש של טארה: חמלה רדיקלית – ללמוד לאהוב את עצמך ואת עולמך באמצעות תרגול R.A.I.N.
בארץ רחוקה התפרסם שמעו של איש קדוש, שמאגיה עזה בידו עד כדי כך שהיא יכולה להקל על הסבל הקשה ביותר. מחפשי הריפוי נדדו במדבריות כדי להגיע אליו, וכשהגיעו היה משביע אותם לשמור בסוד את אשר יקרה ביניהם. לאחר שנשבעו, שאל האיש הקדוש שאלה אחת: מה אינך מוכן/ה להרגיש?
הלמידה לפנות ישירות לחרדה ולפחד בעזרת מדיטציית RAIN — Recognize, Allow, Investigate, Nurture
(להבחין/לזהות, להרשות, לחקור, להזין) — מעניקה שביל לשינוי פנימי וללב אמיץ.
הכרה בטרנס (במצב ההיסחפות האוטומטית)
אחרי יום עיון על RAIN ועל סטרס, בריאנה ניגשה אליי וביקשה עזרה במצב אישי. לא מזמן מינו אותה לסגנית נשיא לשיווק בתאגיד גדול, אבל המנכ"ל הטיל עליה אימה: הוא היה קוטע מיד כל מי שלדעתו “מבזבז את זמנו”. הוא שלט בישיבות הצוות השבועיות, שבריאנה תיארה כ“עינוי” שמכניס אותה למצב של “קיפאון מוחי”.
“אין סיבה שאפקפק ביכולות שלי,” אמרה. “גייסו אותי בגלל שקיבלתי פרס תעשייה בעבודה הקודמת. אבל האווירה כאן אחרת לגמרי — תאגידית מאוד, ושאר הסמנכ"לים די מתעלמים ממני. אני חוזרת למשרד עם בטן מתהפכת ותוהה כמה זמן אשרוד.”
הצעתי לבריאנה לתרגל RAIN כמה דקות לפני כל ישיבה, ושאלתי מה קורה אצלה בזמן הזה.
“בבקרים האלה אני ממש מרגישה את החרדה נבנית, וזה זורק אותי לטירוף של עשייה… לעבור על דוחות, לסמן איפה אולי אצטרך להגיב… שום דבר באמת פרודוקטיבי.”
חייכתי, כי את ההרגשה הזו אני מכירה היטב. “אוקיי, אז לפני שמתחילים RAIN, דמייני שאת לוחצת על כפתור ההשהיה של הטירוף הזה.” בריאנה עצמה עיניים ודמיינה את עצמה ליד השולחן, חצי שעה לפני הישיבה השבועית.
“בעצירה הזו,” אמרתי, “העבודה הראשונה שלך היא להבחין (R) בחרדה ולהרשות (A) לה להיות.” אחרי שהנהנה, הוספתי: “ועכשיו שימי לב — מה את מרגישה בגוף כשאת מביאה תשומת לב וסקרנות למה שקורה?”
כשהחלה לחקור (I) היא מלמלה: “פה יבש… בית חזה ממש מכווץ… הלב דופק… ואוי, כן — הקיבה קשרים.” הצעתי שתניח יד על הבטן ותכוון את הנשימה לשם — כניסה ארוכה ואיטית, יציאה ארוכה ואיטית — כדי לייצב את הקשב ולהישאר במגע עם הפחד.
מה הדבר הזה הכי צריך?
כיוונתי אותה לשאול את המקום המפוחד בפנים מה הוא צריך ביותר — שאלה מרכזית בשלב החקירה. אחרי רגע היא הרימה מבט, מופתעת: “הוא אמר, ‘תני לזה להיות בסדר שאני כאן.’”
ההזנה (N) שהמקום המפוחד הזה היה צריך — היא התקבלות. שלא יעשו לו שיפוט. שאלתי את בריאנה איך החלק החכם והאדיב ביותר שבה היה רוצה להגיב. האם היא יכולה למצוא דרך להכיר בחלק הפגיע הזה ברחמים?
היא ישבה בשקט, ממשיכה לנשום לאט, ידה על הבטן. ואז הנהנה. “שלחתי עכשיו את המסר — זה בסדר, זה שייך כאן. וזה… מרגיש קצת יותר בסדר. אני אפילו קצת יותר רגועה.”
זה הפך לתרגול ה-RAIN השבועי של בריאנה לפני ישיבות הצוות. וכשבמהלך הישיבה הרגישה שהחרדה קופצת, היא פשוט נשמה לתוכה ושלחה את המסר: זה בסדר — זה שייך כאן.
החירות שב“זה שייך כאן”
כשלושה חודשים אחר כך בריאנה עדכנה אותי. המתח סביב המנכ"ל לא נעלם, אבל החרדה פחתה במידה מסוימת. חשוב מכך — זה כבר לא הרגיש כמו עניין כל כך גדול. “אני לא נבהלת כל כך כשאני נלחצת,” סיפרה. “נלחמתי בזה כל כך חזק, ועכשיו זה בסדר שזה שם. זה באמת משחרר.” היא גם שיתפה על התקדמות אמיתית בתרומות יצירתיות וביצירת קשרים עם אחרים.
לשאול את עצמך “מה אני לא מוכן/ה להרגיש?” יכול לפתוח שער לריפוי רוחני עמוק. פחד הוא ההרגשה שמשהו אינו כשורה, ושבמקום לפגוש אותו אנחנו צריכים לפעול כדי להגן על עצמנו. כשאנחנו מוצאות/ים את האומץ לעצור ולהיפגש עם הפחד במיינדפולנס ובחמלה של RAIN — התודעה והחוכמה שלנו מתרחבות. אם צריך להגיב לאיום — נגיב, אבל מתוך יותר איזון ונוכחות. לעיתים קרובות נראה: זו רק חרדה, זה בסדר… זה שייך כאן — ונתחיל להשתחרר מדפוס חיים של תגובתיות. הפחדים ימשיכו לצוף, אבל תהיה לנו גישה למרחב לב פתוח וחופשי.
חמלה בפעולה תרגול יומי
אני מזמינה אותך להרהר היום: מי, לפי תחושתך, יכול לעזור לך אל מול הפחד? הורה, מורה, דמות רוחנית, או את – העצמי העתידי הער והרחב שלך?
מי שזה לא יהיה, כתבי מכתב ובו מה שהיית רוצה שהם יאמרו.
זהו מכתב מן הישות שיכולה יותר מכול לעזור לך להתמודד עם הפחדים שלך. כתבי את המכתב: כתבי מה הם היו אומרים — שיכול להיות לעזר — ואז בקשי מחבר/ה שאת סומכת עליו/יה לקרוא אותו באוזנייך לפחות פעמיים.
תודה, וברכות רבות.
יום שלישי - טוב לב
אנחנו נעסוק ונתרגל היום טוב לב. המשך של האיכויות של חמלה וסליחה, שנפתח גם את האיכות של נדיבות כלפי עצמנו. טוב לב שאפשר להפנות כלפי עצמנו וכלפי כל מי שסביבבנו.
תרגול יום שלישי עם סנדיה - טוב לב
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
ראיון שלישי - טארה בראך ודאכר קלטנר
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
לימוד של טארה
שלום חברות וחברים יקרים, וברוכים השבים.
אחת הדרכים שאני מבינה בהן חמלה רדיקלית היא לאהוב את עצמנו אל תוך הריפוי — ולאהוב זה את זו אל תוך הריפוי. הפסיכולוג האבולוציוני לואיס קוזולינו אומר: “אנחנו לא הישרדות של המתאימים ביותר; אנחנו הישרדות של המטופחים”. לכל אחת ואחד מאיתנו דרוש טיפוח מאחרים. זהו מפתח לריפוי — וגם היכולת לטפח את עצמנו, כלומר לפתח חמלה עצמית — וזוהי מטרת המפגש הזה. לפעמים אני קוראת לזה “הורות-מחדש רוחנית”.
באופן אישי, כשקשה לי, הרגעים שבהם אני חשה עדינות כלפי עצמי מחוללים שינוי עמוק: הם עוזרים לי לשחרר את הסיפורים המגבילים שאני תקועה בהם, ונפתח מרחב של הוויה רחבה יותר. אלה רגעים של חירות ממש.
ראשיתה של החמלה העצמית היא הכרה ישירה ותחושה בגוף של הכאב שלנו. אי-אפשר לדלל אותה במחשבות כמו: “אסור לי להרגיש פחד/פגיעה”, וגם לא ב“מגיע לי לסבול” או “לאחרים קשה יותר”. יש צורך בהכרה פשוטה: “זה כואב. זה סבל.” זו הקרקע של החמלה העצמית.
חברה שלי לימדה קורס מדיטציה של שישה שבועות בכלא, וסיפרה על אישה אחת שהייתה ידועה כבריונית. בסוף הקורס היא הושפעה משורה משיר של מורה הזן טיך נהאת האן, ואני אקריא קטע:
“אני הילדה בת השתים-עשרה, פליטה בסירה קטנה, שקופצת לים לאחר שנאנסה בידי שודד ים. ואני השודד, שלבי עדיין לא מסוגל לראות ולאהוב.”
האישה אמרה: “זה גרם לי לחשוב. זה גילה לי משהו.” ואז הוסיפה בשקט שכולם התאמצו לשמוע: “תמיד חשבתי שאני רעה, שאני הבעיה, זו שמכאיבה לאחרים. עכשיו אני יודעת שגם אני סובלת.” דמעות עמדו בעיניה. בחודשים שלאחר מכן, כך דווח, היא נעשתה שקטה ורכה יותר, מופנמת וחכמה. היא החלה להשלים עם סבלה. המשפט “גם אני סובלת” — ההכרה ש“זה כואב” — הוא תחילת החמלה העצמית.
חמלה בפעולה- תרגול יומי
במהלך היום, אם עולים מחשבות או רגשות טעונים — עצרו והכירו בכך שזה כואב, ה“אוי”. הציעו מחווה של אכפתיות. ולפני סוף היום, כתבו מכתב חמלה מהלב והדעת הערים ביותר שלכם — ה“אני הגבוה/ה”, העצמי האוהב ביותר — אל החלק שבכם שמתמודד עם רגשות קשים כמו פגיעה, פחד, בדידות או בושה. תודה רבה על ההשתתפות וברכות ליום שלכם.
יום שני - סליחה וטוב לב
"סליחה אינה שכחה או התעלמות מהתנהגות פוגעת. במקום זאת, היא הנכונות להתייחס לכאב שמתחת להתנהגות הזו עם לב ערני ועדין."
ביום השני של המסע אנו מעמיקים לאחד האתגרים המרכזיים לחמלה עצמית – הקושי לסלוח לעצמנו, וטיפוח ערוצים חדשים של סליחה. הרבה פעמים חמלה עצמית לא נגישה לנו כי קשה לנו לסלוח לעצמנו על דברים שעשינו. הסליחה אינה ויתור או שכחה, אלא חזרה לחופש הפנימי שלנו ושחרור מהכלא של הכעס והטינה. איננו יכולים לסלוח לאחרים מבלי שנסלח קודם לעצמנו.
כשאנחנו סולחים לעצמנו קל לנו גם להפנות ידידות ואהבה לעצמנו , ולאחרים.
תרגול יום שני עם אלה - סליחה לשלושת הכיוונים
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
ראיון שני - טארה בראך ופרופ׳ דן סיגל- להעמיק את ההבנה בחמלה
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
לימוד של טארה ליום השני - טוב לב
היום השני של אתגר החמלה מוקדש לסליחה ולטוב-לב כלפי עצמנו – להתייחסות לחיים הפנימיים שלנו בידידות, באיכפתיות ובסלחנות.
כדי שהלב יהיה באמת פתוח, הוא צריך לכלול גם את החיים שנמצאים ממש כאן. ובכל זאת, כפי שרובנו יודעות ויודעים, זה לרוב לא ההרגל שלנו.
במקום זאת, אנו מפנימות ומפנימים את האופן שבו טופלנו על-ידי האנשים שגידלו אותנו, האנשים המשמעותיים והחברה הרחבה. אם תבדקו, ייתכן שתגלו שבמקום נוכחות חומלת, אתם מתעלמים מהחיים הפנימיים, או דורשים מעצמכם להיות אחרים, או מתייחסים לעצמכם בחשדנות, בביקורת, באי-חיבה או בגאווה. כל הרגל, יהיה אשר יהיה, נחרש עמוק יותר עם הזמן. לעיתים, עבור רבים, האמונה הבסיסית היא: “יש בי משהו פגום”.
תלמיד אחד סיפר לי על ההתמכרות שלו לדחייה-עצמית, והוא דימה את עצמו לסיפור ששמע על טיגריסית בגן חיות בוושינגטון די-סי. שמה היה מהיני (Mohini), ושנים הוחזקה בתא של 12 על 12 רגל. בסופו של דבר הביולוגים והצוות העבירו אותה לבית גידול טבעי יותר: כמה דונמים עם בריכות וגבעות. אבל, למרבה האכזבה, מהיני הלכה מיד לפינת המתחם וצעדה הלוך ושוב על רצועת דשא של 12 רגל – עד שנעשתה קירחת. כמו מהיני, גם אנו יכולות ויכולים להילכד בכאב בהרגלים של דחייה-עצמית ואי-חיבה לעצמי. החדשות הטובות הן שזה יכול להשתנות – וזהו מתנת הנְיורו-פלסטיות: היום ידוע שאופן הקשב משנה את המבנה והתפקוד של המוח. כפי שאמרנו, מה שמתרגלים – מתחזק. אם אתם מתרגלים שיפוט-עצמי – מסלולי העצב האלה מתחזקים והדפוס נוטה להתרחב גם כלפי אחרים. אם אתם מתרגלים טוב-לב כלפי עצמכם – זה מה שיגדל.
השינוי בקשב ובמסלולים העצביים הוא לבו של אתגר החמלה הרדיקלית הזה. מהותו של תרגול טוב-לב עצמי היא לראות את טובנו הבסיסי ולהביע לעצמנו דאגה מיטיבה – במילים, במגע או בתמונה.
ארצה לשתף סיפור שמאוד עוזר לי בדרך הזו. ישנו סיפור מוכר על פסל ענק של הבודהה בדרום-מזרח אסיה. זה היה פסל טיח וחימר, לא יפה או מרשים במיוחד, אך אהוב על רבים. הוא שרד מלחמות, סופות, חילופי שלטון. באחת התקופות, עקב עונה שחונה וממושכת, הופיעו בו סדקים. כאשר הנזירים בדקו והאירו בפנס בתוך אחד הסדקים – נצנץ זהב. הם החלו לקלף את הכיסוי, וגילו שזהו הפסל הגדול ביותר של זהב מלא בדרום-מזרח אסיה. לפי אמונת הנזירים הוא כוסה כדי לשמור עליו בזמנים קשים – כפי שגם אנחנו “מכסים” את הטוהר הפנימי כדי לנווט בעולם מאתגר.
הסבל שלנו הוא שאנו נאחזים בכיסויים: בהגנות האגו, בדרכים – לעיתים שגויות – לחפש ביטחון או אישור; ושוכחים את הזהב. הזהב הוא הטוב הבסיסי שבכם, והוא כאן. חשוב כן להודות בתנאי-עומס ובהרגלים לא-מיטיבים, אבל בדרך החמלה הרדיקלית חיוני לזכור את הזהב – את האהבה, החכמה והמודעות. זו המהות שלכם. ללמוד לראות את הזהב הפנימי – זה מה שמאפשר לראות את אותו אור גם באחרים.
המפתח הוא סבלנות. קיבלנו המון תִנְיַית שממקדת במה ש”לא בסדר”. נסו לא לשפוט את ההתקדמות שלכם. אפשר לסמוך על כך שהתודעה יכולה להשתנות, שהלב יכול להיפתח. מה שמתרגלים – מתחזק..
חמלה בפעולה- משימת חמלה יומית לתרגול חמלה בתוך החיים שלנו
זו משימה מתוקה: עשו משהו מהנה לבד במשך חמש דקות לפחות היום – רק כדי לְעַנּוֹג ולסַבֵּר את הנעימות. זו יכולה להיות הליכה קצרה בחוץ עם עצירה ליד עץ אהוב או מבט בעננים; ישיבה שקטה עם תה; קריאת ספר אהוב; הקשבה למוזיקה שאתם אוהבים. היו מודעים לכך שאתם מציעות ומציעים לעצמכם את הרגעים הללו מתוך איכפתיות; שימו לב וכַבְּדוּ את רגעי ההנאה; והיכנסו לתקופת “סבירה” מודעת באמצעות ברכה לעצמי, למשל: “מי ייתן ואזכה לשמוח” – או כל איחול שמדבר אליכם – וחושו את טוב-הריפוי של טוב-לב כלפי עצמכם.
תודה, וברכות ליום הזה.
יום ראשון - חמלה עצמית
השבוע שלנו מתחיל מהבסיס, תרגול של חמלה עצמית – נוכחת וקשובה בתוך הגוף.
אפשר להתחיל להקשיב – איך אנחנו מדברות ומדברים לעצמנו?
האם זה קול מיטיב, אוהב, תומך?
או אולי קול שיפוטי, שמבקר, שמוצא פגמים ומחמיר איתנו?
המודעות הזו היא הצעד הראשון.
יחד עם התכוונות ורצון, אפשר לאט לאט להביא שינוי – שינוי שאינו מתרחש ביום אחד, אך בהחלט אפשרי. כך נוכל לטפח בתוכנו יחס טבעי יותר של חמלה כלפי עצמנו.
תרגול יום ראשון עם סנדיה - חמלה עצמית
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
ראיון ראשון - טארה בראך וכריסטין נף
נא להזין כתובת אימייל כדי לצפות בסרטון.
לימוד של טארה לפתיחת השבוע
נתחיל את היום שלנו עם היסוד הבסיסי ביותר של חמלה – נוכחות קשובה המושרשת בגוף.
אם נהיה כנים עם עצמנו, הרבה ממה שאנחנו מכנים חמלה הוא שכלי בלבד. ייתכן שנשמע על חבר שנישואיו בני 25 השנה התפרקו, או על אח או אחות שמספרים על כאב כרוני. או שנשמע חדשות על ניצולי אסון טבע שנותרו ללא קורת גג, ונחשוב "אלוהים אדירים, כמה נורא". אנחנו אולי נרגיש מוטרדים, אבל לא מספיק נוכחים – לא מספיק בגוף ובלב שלנו כדי באמת לחוות תחושת רוך אמיתית כלפי הסובלים.
חוסר הדאגה הגופנית הזו והשכיחות של חמלה מופשטת נחקרו במחקר מפורסם שנערך באוניברסיטת פרינסטון. המחקר נקרא "מחקר הסמריטן הטוב" – שבו תלמידי סמינר שעמדו לתת הרצאה על סיפור הסמריטן הטוב עברו ליד אדם שהיה שחקן (אבל הם לא ידעו זאת) שנמצא במצוקה גדולה. השאלה הייתה: האם הם יעצרו כדי לעזור? וכפי שמתברר, אם הם חשבו שהם עומדים לאחר, הם מיהרו וחלפו על פניו, למרות שהם היו בדרכם לתת הרצאה על חמלה.
אז השאלה היא: מה מונע מאיתנו להיות נוכחים? מה מונע מאיתנו להיות בעלי לב פתוח ורגישים לעולם שלנו? מה שאנחנו מגלים הוא שכאשר אנחנו לחוצים, דואגים, מתכננים, עסוקים – אנחנו מנותקים מהלב שלנו. אנחנו לא באמת מגיבים, ולעתים קרובות אנחנו לכודים בחרדה תגובתית.
מורה רוחני אחד ניסח זאת כך: כשנשאל לתאר את העולם שלנו, הוא אמר "אבודים במחשבות". ולרוב מדובר בחשיבה מבוססת פחד. אנחנו עוברים את היום במעין תרדמה. אנחנו תמיד בדרך למקום אחר – לא כאן – מנסים לעשות דברים, דואגים ממה שעלול להשתבש.
לכן כדאי להרהר בכך שהאופן שבו אנחנו חיים היום הוא האופן שבו אנחנו חיים את החיים שלנו.
ואז לשאול בכנות: אם הייתם בסוף החיים ומסתכלים אחורה, מה היה הכי חשוב? מה היה הכי חשוב לגבי היום הזה? מה היה הכי חשוב לגבי האופן שבו הייתם עם ילדכם, בן או בת זוגכם, חברכם או הוריכם? ורבים מאיתנו היינו תוהים: האם הייתי טוב לב? כדי להיות טובי לב, כדי להיות בעלי חמלה, אנחנו צריכים להיות כאן. באמת כאן.
לתמיכה בשבוע החמלה
התמיכה היא בסכום לבחירה לפי רוחב הלב והיכולת.
בתמיכה ב-95 ש"ח ומעלה, נשמח לאפשר לך גישה להקלטות תרגולי ומפגשי השבוע למשך שלושה חודשים, עד 8.1.26, יחד עם התנסות במועדון תודעה בריאה עד 15.10
בתמיכה ב-195 ש"ח ומעלה, נשמח לאפשר לך גישה להקלטות תרגולי ומפגשי השבוע למשך שנה, עד 8.10.26, ובנוסף:
• גישה לתמלולים של המדיטציות והשיחות
• גישה לריאיונות ולתרגולי מדיטציה נוספים עם טארה בראך מעבר לאלו שיתפרסמו בשבוע
• "מארז החמלה" – הצטרפות למועדון תודעה בריאה לחודש – עד 8.11 – כולל מדיטציות חמלה בבוקר ובערב, טקסי לילה יומיים לשינה טובה, מפגשי מיינדפולנס, תנועה, אומנות, ועוד
הנחיות על הצפייה בהקלטות והשימוש במנוי יישלחו במייל לאחר מתן התמיכה
בלוח השידורים מטה ניתן לראות את המפגשים במועדון
תומכים יכולים להיכנס למפגשים בלוח השידורים המלא בלחיצה כאן
יוני 14 - יוני 20
הצהרת אחריות רפואית
התכנים והתרגולים בתודעה בריאה נועדו למטרות לימוד, מודעות והעשרה בלבד. הם אינם מהווים תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי מקצועי מכל סוג שהוא.
לפני התחלת כל תרגול גופני או תודעתי, מומלץ להתייעץ עם רופא/ת המשפחה או מטפל/ת מוסמך/ת — במיוחד אם את/ה מתחת לגיל 18, בהריון, סובל/ת ממחלה כרונית או מכל מגבלה גופנית אחרת.
התרגול והיישום של התכנים בתודעה בריאה — באתר, בזום, או בכל פלטפורמה אחרת — נעשים על אחריותך המלאה בלבד. באמצעות השתתפות בתרגולים או שימוש בתכני האתר, את/ה מאשר/ת כי את/ה נושא/ת באחריות מלאה לבריאותך, לשלומך ולכל תוצאה ישירה או עקיפה שתנבע מהתרגול.
תודעה בריאה, צוות ההוראה והמנחים אינם נושאים באחריות לכל נזק, פגיעה או אי־נוחות שעלולים להיגרם במהלך או בעקבות התרגול.
אם במהלך התרגול את/ה חווה סחרחורת, כאב, קוצר נשימה או תחושת חוסר נוחות – עצור/י מיד את התרגול ופנה/י לקבלת ייעוץ רפואי.
התרגולים שלנו נועדו להעניק השראה ולתמוך בתהליך של יציבות, ריפוי ועדינות – אך האחריות לבריאותך ולרווחתך האישית היא שלך בלבד.
בשימוש באתר ובתכניו את/ה מאשר/ת שקראת, הבנת, ואת/ה נושא/ת באחריות מלאה לבריאותך ולשלומך.
