הליקוט הינו חלק אינטגרלי מחיינו

כנשים בדואיות ידענו לזהות כל צמח, הכרנו את תכונותיו ושילובו במטבח או בשגרת חיינו וברור היה לי שידע יעבור הלאה גם לילדיי שלי.

כמו בכל תרבות ,גם בתרבות הערבית אמונות ופרקטיקות תזונתיות נוצרות בילדות ומשועתקות תרבותית מדור לדור, העברת מזון היא היבט חשוב בחיי המשפחה ומגלמת יחסים רגשיים, גם יחסי כוח שכן מזון הוא מדיום להעברת משמעויות וכלי לביטוי זהות .

אם זה ממשיך ומועבר הלאה ?

האישה והילדים עדיין מלקטים כמו פעם ? יש פוליטיקה בעניין ?
השפעת הטכנולוגיה, נגישות ,תהליכי ייצור זולים של מזונות מעובדים.
מעמד האישה הבדווית בעבר וכיום .
האם יש שינוי במטבח הבדואי היום ולמה ? ועל המורכבות בין המסורת לחדשנות.

על המנחה :

שאדיה אלהייב מכפר טובא
נשואה אימא לשלושה ילדים.
מדריכת ליקוט צמחי בר אכילים ,
אקדמאית, מנהלת ספרייה ציבורית בכפר .

,
הדרכתי תלמידים מכיתות חטיבת ביניים מכפר טובא וילדים מחטיבת ביניים עינות ירדן.
הדרכתי קבוצות באקדמיה בכיכר .
מלקטת צמחי בר משחר ילדותי למדתי את המקצוע מאימא ושכנות. מנסה להעביר את הידע לכלל האוכלוסייה ,כי האמונה שלי היא : מזון מחזק קשרים חברתיים .