יונתן מנחם עוסק במפגש שבין פסיכולוגיה לרוחניות. במפגש איתו בשבוע הבא הוא ילמד אותנו איך כלים נפשיים ורוחניים יכולים לעזור לנו להתמודד עם חוסר הוודאות, עם הפחד, עם הקשיים ועם הכאב. ״במיוחד בימים האלה״, הוא אומר, ״כדאי לנו לאמץ תרגולים שיעזרו לנו למצוא את הנקודה הפנימית שנשארת יציבה גם ברגעים של דרמה״. 

״יש תחנות בעולמנו הפנימי שאנחנו יכולים לבקר בהן כדי להתחזק, למצוא את השקט הפנימי, לתת מענה לעצמנו ולקרובים אלינו, וגם להשתמש בקושי הזה בתור הזדמנות לתמוך בהתעוררות שלנו״.

יונתן בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בחינוך. הוא מטפל ומורה בבית הספר לטרילותרפיה ומתמחה בילדים, מתבגרים והורים. הוא היה מחנך וסגן מנהל בית ספר במשך 15 שנים, וכיום הוא מטפל ומנחה סדנאות ומרצה בנושא הורות, חינוך, מדיטציה וריפוי עצמי.

קושי כהזדמנות להתעוררות

״התפיסה הרוחנית אומרת שכל מה שמגיע לחיים שלנו יש לו גם פוטנציאל התפתחותי״, אומר יונתן. ״כל קושי הוא גם הזדמנות״.

״העבודה שאני מתמקד בה זה התמרה רגשית. אנחנו יכולים לעשות טרנספורמציה של רגשות כמו פחד, כעס או חוסר אונים בעזרת הבחירה המודעת שלנו, בעזרת תשומת הלב. 

״הכלים של המדיטציה לא בהכרח נועדו להרגיע אותנו, אלא לאפשר לנו להתעורר״.

איך אפשר לעשות טרנספורמציה של רגשות קשים, למשל כשאני חווה חרדה גדולה?

״קודם כל, החרדה באה לספר סיפור. היא לא נגדנו. היא מספרת שאני כרגע בעומס רגשי של מתח, שאני בבדידות וחוסר אונים. לפני שננסה לפתור אותה, אנחנו רוצים קודם לשמוע את המסרים שלה – מה החרדה מספרת. 

״אחרי שאני מבין מה היא מספרת, אני מבקש לתת לה מענה. השלב הראשון זה להפעיל את העצבים הפאראסימפתטית (המערכת שאחראים להרגעה של הגוף – ב.ק.), ברמה הכי פיזיולוגית. יש כלים של נשימה, תשומת לב ממוקדת, התקרקעות. 

״לאחר מכן אנחנו רוצים לטפח את העוגנים שנותנים מענה. החרדה שואלת את השאלה ׳מה יהיה? מה יהיה?׳ – סוג של אימה – ׳היי! מה?׳

״אז אני מבקש לעגן את עצמי במה שכן יש לי שליטה עליו – החיבור שלי לרגע הזה, לנשימה, לשקט. תוך כדי חווית החרדה יש נקודה פנימית שהחרדה לא מגיעה אליה. זאת התרומה של הזווית הרוחנית – להיות מבפנים ומבחוץ בו זמנית״.

לשים קודם כל את מסכת החמצן על עצמנו

אז זה לגבי החרדה שלי. מה אני יכול לעשות לגבי חרדה או מתח של הסובבים אותי, כמו ילדים, שלא מתרגלים מדיטציה, או מבוגרים שרחוקים מהעולמות הרוחניים?

״כאן אנחנו נכנסים לתמונה בתור ׳שגרירי נוכחות׳. כל אדם שמתרגל מייצר אדוות של אנרגיה, שמשפיעות על המרחב. אם אני נכנס לנוכחות ליד אדם מבוגר, למשל, שנמצא בחרדה, אני מתרגל נשימה עמוקה, חיבור לנקודה הפנימית – עצם זה שאני יושב קרוב אליו יכול להדביק אותו בתדר, או דרך מגע פיזי, או חיבוק. 

״כשאנחנו נמצאים בסיטואציות כאלה אנחנו רוצים להגביר את הנוכחות שלנו למקסימום האפשרי. ואז אולי נוכל למשל לדבר בטון יותר רגוע, להתבונן בעיניים ולשדר את השקט שאנחנו חווים, והם יוכלו להידבק בו.

״אין לנו שליטה על מה ירגישו אחרים. יש לנו שליטה על מי נהיה בנוכחותם, בתשומת לב האמיתית שלנו לקושי שלהם. כך נוכל להיות להם מרחב תומך. 

״לגבי ילדים, לעתים קרובות נראה שהם סוג של מראה למצב הנפשי של ההורה. אם ההורה נמצא בתרעומת פנימית, זה יכול להשתקף על ידי המצב של הילד. לכן העבודה שלנו היא קודם כל לייצר החזקה עצמית ולחזק את הנוכחות הפנימית שלנו.

״ואז יש עולם של פרקטיקות שאפשר להיעזר בו, כמו לשבת קרוב, לשחק, להסיט את תשומת הלב, לטפח שיח אופטימי ומקרקע, להגיד משפטי רוגע. אבל לפני שאנחנו פועלים אנחנו קודם כל הווים, נוכחים. כי אם אני בתרעומת מבפנים ואתחיל לדבר משפטי רוגע, זה לא יעבור. אני לא משדר את מה שאני אומר, אני משדר את מי שאני. וזאת העבודה הנפשית-רוחנית״.

ומה אפשר לעשות כשההצפה של אדם קרוב אלי מפעילה אותי? כשאני מוצא שקשה לי בנוכחות של סטרס או חרדה של אדם אחר? 

״אנחנו רוצים ללמוד לעבוד עם גבולות בריאים, ואת היכולת לווסת את עצמנו כשאנחנו במוצפות. זה כמו שבמטוס מנחים קודם כל לשים על עצמנו את מסכת החמצן, כמבוגר, ורק אחר כך לשים על הילדים. 

״אז אני יכול למצוא לעצמי פינה, לעצום את עיניים, או להתמקד באובייקט אחד – כמו להיות חצי פה חצי לא פה. ברגע שאני עושה את זה, אני כבר מקטין את העוצמה. אני יכול להיעזר בשיח פנימי מווסת – לשיים בלב את מה שאני חווה. כשאני שם שם על מה שאני חווה העוצמה שלו קטנה.

״בממ״ד או במקלט אני יכול להביא איתי כיסוי עיניים כדי שאוכל להתבודד ולהיכנס פנימה, גם אם זה רק לדקה. אני יכול להביא את כרית המדיטציה בתור אובייקט מעבר שמזכיר לי את הנוכחות, את הזמניות של כל רגש. או ספר שמחזיר אותי לנוכחות, שברגע שאני פותח אותו הוא מעורר אותי, כמו ׳כוחו של הרגע הזה׳ (אקהרט טולה). ככה אני מייצר לעצמי לא רק ערכת חירום של מים ועזרה ראשונה, אלא גם ערכה למענה ראשוני רוחני-רגשי״