במפגש הראשון נעיין בדרשת היסוד של הדרך הבודהיסטית-
הדרשה על הנעת גלגל הדהרמה, אליה מתייחסים כאל אירוע ההוראה ראשון של הבודהה
שבו הציג את תורתו ואת דרך שמונת הנתיבים.הדרשה לגודטה, אשר מתייחסת לדרכים שונות לשחרור תלווה אותנו במהלך השנה כולה. בלימוד אחר גלגל הדהרמה אנו בעצם מעמיקים בבסיס הדרך הבודהיסטית.
הקדמה לדרשה – ארבעת האמיתות
במפגש היום אנו נקרא סוטה גל גלגל הדהרמה נעיין בדרשה, אבל ניתן איזה שהוא מבוא – למה אנו עושים כאן.
וההקשר שאנו נמצאים כאן, הוא הקשר בודהיסטי- ואני רוצה להגיד משהו על בודהיזם, ועל מי היה הבודהה.
אפשר לטייל בדרום מזרח אסיה, ונראה מקומות שהבודהה הוא אל. ואז קוראים את הדרשות, ופוגשים אדם, שהיה מאוד חכם ומיוחד – אבל עדיין בן אדם.
זאת גם החוויה שלי כשאני קורא על סוקרטס, חכם מאוד- אבל בן אדם. שבא וגילה משהו על הקיום האנושי, ומהרגע שגילה את זה, החליט להתעסק אך ורק בזה.
והקריאה בדרשות, מציעה את המגע הלא מטווח, לא דרך מה שאני אומר, אלא דרך מה שהוא אמר, כיצד התנהג בסיטואציות שונות, ולומדים להכיר אותו.
הוא היה מורה חמור ורציני, ומצד שני אפשר להרגיש כמה חמלה היתה שם.
וכשאנו מדברים על הדרך בעלת שמונה נתיבים, הדרך הזאת היא האיבר הרביעי בתוך הבסיס של התורה הבודהיסטית – ארבע אמיתות האצילים.
ארבע אמיתות האצילים מצביעות על האי נחת הקיומי. בפאלי- דוקהה.
דוקהה קשור לחריקה, משהו בקיום חורק, לא מסתדר עד הסוף. המילה דוקהה מתייחסת במקור למצב שהיצול והגלגל לא מתחברים זה לזה- ואז העגלה חורקת.
לפעמים זה חריקה קטנה, ולפעמים חריקה גדולה, משהו בעולם מאתגר אותנו. ומשם הבודהה מתחיל את תורתו. מכך שהוא מצביע על המציאות הקיומית הזאת שמשהו חורק בה.
מאוד דומה לאופן שבו התיאוריה האקזיסטנציאליסטית התייחסה במאה ה19 ו 20 לקיום האנושי. משהו לא מסתדר, זה לא כמו שהבטיחו לנו, יש מורכבויות שאפשר לפגוש סביב קושי, או סביב מפגש לא מספק עם פוטנציאל האושר שאנו חושבים שאמור להיות כאן.
ואז הבודהה באמת השנייה, בא ואומר שהבסיס של הדוקהה הזאת, הינו בנטייה תמידית של התודעה להשתוקק ולדחות, שיש משהו מובנה שאנו אף פעם לא מרוצים. יש נטייה א- פריורית של התודעה, בלי קשר למציאות. גם אם טוב לנו, התנועות של לרצות עוד ולדחות קיימות.
יש הסברים אבולוציונים מאוד הגיוניים למה התודעה מתנהגת ככה, ומאוד ברור שזה מעקב אותנו מלהנות ממה שיש לנו.
ואז באמת השלישית הבודהה מדבר על הפוטנציאל לחופש, שמחה.
וזה אחד הדברים שמייחדים את הדרך הבודהיסטית, שכן יש כאן יומרה לשחרור מוחלט, ואפילו זה שיש שיחה על האפשרות הזאת, מעורר השראה. הצבעה על הפוטנציאל האנושי, ומה אפשרי עבורנו.
גם אם זה נראה הר גבוה, אז אולי אפשר לעלות על הרים פחות גבוהים. ובכל מקרה לפני ההר עולים על גבעות.
האמת הרביעית היא הדרך. העובדה שיש דרך. אם יש מציאות קיומית של דוקהה, ויש אפשרות להשתחרר מהדוקהה, בין השניים עוברת דרך, שהיא האימון , התרגול.
והבודהה לא מתעסק בקסמים- הוא מתייחס לדרך כאל אמת.
כי זה איפה שאנו נמצאים. זה לא נקודת התחלה וסיום, רוב הזמן , או כל הזמן אנו על הדרך.
זה המקום שאנו נמצאים ונמצאות.
והדרך הזאת – בקלאסיקה שלה, יש בה שמונה נתיבים.
יחד עם הדרשה שנקרא היום , אנו נכיר אותה.
במפגש הראשון נעיין בדרשת היסוד של הדרך הבודהיסטית-
הדרשה על הנעת גלגל הדהרמה, אליה מתייחסים כאל אירוע ההוראה ראשון של הבודהה
שבו הציג את תורתו ואת דרך שמונת הנתיבים.הדרשה לגודטה, אשר מתייחסת לדרכים שונות לשחרור תלווה אותנו במהלך השנה כולה. בלימוד אחר גלגל הדהרמה אנו בעצם מעמיקים בבסיס הדרך הבודהיסטית.
הקדמה לדרשה – ארבעת האמיתות
במפגש היום אנו נקרא סוטה גל גלגל הדהרמה נעיין בדרשה, אבל ניתן איזה שהוא מבוא – למה אנו עושים כאן.
וההקשר שאנו נמצאים כאן, הוא הקשר בודהיסטי- ואני רוצה להגיד משהו על בודהיזם, ועל מי היה הבודהה.
אפשר לטייל בדרום מזרח אסיה, ונראה מקומות שהבודהה הוא אל. ואז קוראים את הדרשות, ופוגשים אדם, שהיה מאוד חכם ומיוחד – אבל עדיין בן אדם.
זאת גם החוויה שלי כשאני קורא על סוקרטס, חכם מאוד- אבל בן אדם. שבא וגילה משהו על הקיום האנושי, ומהרגע שגילה את זה, החליט להתעסק אך ורק בזה.
והקריאה בדרשות, מציעה את המגע הלא מטווח, לא דרך מה שאני אומר, אלא דרך מה שהוא אמר, כיצד התנהג בסיטואציות שונות, ולומדים להכיר אותו.
הוא היה מורה חמור ורציני, ומצד שני אפשר להרגיש כמה חמלה היתה שם.
וכשאנו מדברים על הדרך בעלת שמונה נתיבים, הדרך הזאת היא האיבר הרביעי בתוך הבסיס של התורה הבודהיסטית – ארבע אמיתות האצילים.
ארבע אמיתות האצילים מצביעות על האי נחת הקיומי. בפאלי- דוקהה.
דוקהה קשור לחריקה, משהו בקיום חורק, לא מסתדר עד הסוף. המילה דוקהה מתייחסת במקור למצב שהיצול והגלגל לא מתחברים זה לזה- ואז העגלה חורקת.
לפעמים זה חריקה קטנה, ולפעמים חריקה גדולה, משהו בעולם מאתגר אותנו. ומשם הבודהה מתחיל את תורתו. מכך שהוא מצביע על המציאות הקיומית הזאת שמשהו חורק בה.
מאוד דומה לאופן שבו התיאוריה האקזיסטנציאליסטית התייחסה במאה ה19 ו 20 לקיום האנושי. משהו לא מסתדר, זה לא כמו שהבטיחו לנו, יש מורכבויות שאפשר לפגוש סביב קושי, או סביב מפגש לא מספק עם פוטנציאל האושר שאנו חושבים שאמור להיות כאן.
ואז הבודהה באמת השנייה, בא ואומר שהבסיס של הדוקהה הזאת, הינו בנטייה תמידית של התודעה להשתוקק ולדחות, שיש משהו מובנה שאנו אף פעם לא מרוצים. יש נטייה א- פריורית של התודעה, בלי קשר למציאות. גם אם טוב לנו, התנועות של לרצות עוד ולדחות קיימות.
יש הסברים אבולוציונים מאוד הגיוניים למה התודעה מתנהגת ככה, ומאוד ברור שזה מעקב אותנו מלהנות ממה שיש לנו.
ואז באמת השלישית הבודהה מדבר על הפוטנציאל לחופש, שמחה.
וזה אחד הדברים שמייחדים את הדרך הבודהיסטית, שכן יש כאן יומרה לשחרור מוחלט, ואפילו זה שיש שיחה על האפשרות הזאת, מעורר השראה. הצבעה על הפוטנציאל האנושי, ומה אפשרי עבורנו.
גם אם זה נראה הר גבוה, אז אולי אפשר לעלות על הרים פחות גבוהים. ובכל מקרה לפני ההר עולים על גבעות.
האמת הרביעית היא הדרך. העובדה שיש דרך. אם יש מציאות קיומית של דוקהה, ויש אפשרות להשתחרר מהדוקהה, בין השניים עוברת דרך, שהיא האימון , התרגול.
והבודהה לא מתעסק בקסמים- הוא מתייחס לדרך כאל אמת.
כי זה איפה שאנו נמצאים. זה לא נקודת התחלה וסיום, רוב הזמן , או כל הזמן אנו על הדרך.
זה המקום שאנו נמצאים ונמצאות.
והדרך הזאת – בקלאסיקה שלה, יש בה שמונה נתיבים.
יחד עם הדרשה שנקרא היום , אנו נכיר אותה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
