במפגש הראשון נעיין בדרשת היסוד של הדרך הבודהיסטית-
הדרשה על הנעת גלגל הדהרמה, אליה מתייחסים כאל אירוע ההוראה ראשון של הבודהה
שבו הציג את תורתו ואת דרך שמונת הנתיבים.
הדרשה לגודטה, אשר מתייחסת לדרכים שונות לשחרור תלווה אותנו במהלך השנה כולה.
בוקר אור , טוב לראות אותכן
במשבצת הזאת אנחנו פותחים היום חודש חדש, שהנושא שלו הוא הנתיב הראשון- החוכמה הנכונה.
ונקרא סוטה בנושא.
הנחיות למדיטציה:
יש הנחיות שונות של תרגול, במסורת שבה אני התחלתי ללמוד- של הוויפאסנה-
תרגול שרלוונטי לכל המסורות, אבל לא תמיד מתכוונים לאותו הדבר.
אבל יש דבר אחד שמשותף לכל המסורות, וזה התרגול של תשומת הלב.
וגם הבודהיזם המאוחר מקבל את ביסוס המודעות לארבע היסודות: גוף, תחושות הגוף – ואדנה, תודעה, ולאופנים שבהם התודעה עובדת.
זוהי הסאטיפאטנה סוטה, ביסוס תשומת הלב לארבע אובייקטים.
בתוך המדיטציה, לרוב יש איזה שהיא פתיחה גופנית, תשומת לב לנשימה, לסריקת הגוף, הליכה.
אבל מאוד מהר, אנו בו זמנית מתבוננים על התודעה. עד כמה התודעה קופצנית, נוטה להשתוקקות, לסלידה, לגורמים ותנאים שגורמים לזה.
ובשלב מסויים יש תשומת לב לתופעות, למשל איך העצמי מתהווה. מה זה הדבר הזה שאנו קוראים לו עצמי.
ואפתח סוגרים קטנים – דיברתי על תשומת לב לגוף, לתודעה, לתופעות- ודילגתי על התחושות הגופניות, ואדנה. שבתרגול מתייחסים לזה כמשחרר.
הכותרת שלנו היום היא חוכמה נכונה ,וזה האופן שבו אנו מתבוננים על כל החוויות-
איך אנחנו מתבוננים.
ובהקשר הזה , הדבר שאנו מתייחסים אליו, שלושת מאפייני הקיום:
זה מצד אחד ארעיות – אניצ’ה
מצד שני דוקהה- אי נחת
ושלוש- אנאטה , אין אני קבוע (או א-אטמן)
יכולים להיות לנו תפיסות על אנשים, אבל הם משתנים כל הזמן, אני מחזיק דימוי בראש שנשאר קבוע, למרות שדברים משתנים, ואותו הדבר על עצמנו.
והמסורות רואה בארעיות כשער הכי חשוב לחוכמה.
כמעט ואי אפשר להתווכח איתה.
ברור שיש ארעיות.
והבודהה אומר שתשומת לב לארעיות, מודעות לארעיות – היא מודעות משחררת- שפותחת בפנינו את מאפיינו המציאות האחרים. ולאט לאט נבחין בדוקהה. כל הזמן הרצוי מתרחק, והאי רצון מתקרב.
מחלה, זיקנה, מוות- כולם תוצר של ארעיות.
ותשומת לב לארעיות היא גם שער מסויים לאנאטה.
כי אם אני שם לב לכך, אז אני רואה – שהכל הרבה יותר רוטט ממה שנדמה לי, העובדה שאנו משתנים בתהליך- אם אני באמת מתבונן על כך בתשומת לב , אז אני מבין שהאעצמי הוא לא קבוע ולא משתנה.
שני אופנים להתבוננות בארעיות:
במפגש הראשון נעיין בדרשת היסוד של הדרך הבודהיסטית-
הדרשה על הנעת גלגל הדהרמה, אליה מתייחסים כאל אירוע ההוראה ראשון של הבודהה
שבו הציג את תורתו ואת דרך שמונת הנתיבים.
הדרשה לגודטה, אשר מתייחסת לדרכים שונות לשחרור תלווה אותנו במהלך השנה כולה.
בוקר אור , טוב לראות אותכן
במשבצת הזאת אנחנו פותחים היום חודש חדש, שהנושא שלו הוא הנתיב הראשון- החוכמה הנכונה.
ונקרא סוטה בנושא.
הנחיות למדיטציה:
יש הנחיות שונות של תרגול, במסורת שבה אני התחלתי ללמוד- של הוויפאסנה-
תרגול שרלוונטי לכל המסורות, אבל לא תמיד מתכוונים לאותו הדבר.
אבל יש דבר אחד שמשותף לכל המסורות, וזה התרגול של תשומת הלב.
וגם הבודהיזם המאוחר מקבל את ביסוס המודעות לארבע היסודות: גוף, תחושות הגוף – ואדנה, תודעה, ולאופנים שבהם התודעה עובדת.
זוהי הסאטיפאטנה סוטה, ביסוס תשומת הלב לארבע אובייקטים.
בתוך המדיטציה, לרוב יש איזה שהיא פתיחה גופנית, תשומת לב לנשימה, לסריקת הגוף, הליכה.
אבל מאוד מהר, אנו בו זמנית מתבוננים על התודעה. עד כמה התודעה קופצנית, נוטה להשתוקקות, לסלידה, לגורמים ותנאים שגורמים לזה.
ובשלב מסויים יש תשומת לב לתופעות, למשל איך העצמי מתהווה. מה זה הדבר הזה שאנו קוראים לו עצמי.
ואפתח סוגרים קטנים – דיברתי על תשומת לב לגוף, לתודעה, לתופעות- ודילגתי על התחושות הגופניות, ואדנה. שבתרגול מתייחסים לזה כמשחרר.
הכותרת שלנו היום היא חוכמה נכונה ,וזה האופן שבו אנו מתבוננים על כל החוויות-
איך אנחנו מתבוננים.
ובהקשר הזה , הדבר שאנו מתייחסים אליו, שלושת מאפייני הקיום:
זה מצד אחד ארעיות – אניצ’ה
מצד שני דוקהה- אי נחת
ושלוש- אנאטה , אין אני קבוע (או א-אטמן)
יכולים להיות לנו תפיסות על אנשים, אבל הם משתנים כל הזמן, אני מחזיק דימוי בראש שנשאר קבוע, למרות שדברים משתנים, ואותו הדבר על עצמנו.
והמסורות רואה בארעיות כשער הכי חשוב לחוכמה.
כמעט ואי אפשר להתווכח איתה.
ברור שיש ארעיות.
והבודהה אומר שתשומת לב לארעיות, מודעות לארעיות – היא מודעות משחררת- שפותחת בפנינו את מאפיינו המציאות האחרים. ולאט לאט נבחין בדוקהה. כל הזמן הרצוי מתרחק, והאי רצון מתקרב.
מחלה, זיקנה, מוות- כולם תוצר של ארעיות.
ותשומת לב לארעיות היא גם שער מסויים לאנאטה.
כי אם אני שם לב לכך, אז אני רואה – שהכל הרבה יותר רוטט ממה שנדמה לי, העובדה שאנו משתנים בתהליך- אם אני באמת מתבונן על כך בתשומת לב , אז אני מבין שהאעצמי הוא לא קבוע ולא משתנה.
שני אופנים להתבוננות בארעיות:
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
