מלמדת מדיטציית מיינדפולנס, ויפאסנה ודהרמה מזה שני עשורים בארץ ובחו״ל, בריטריטים, קורסים, ובמסעות רוחניים. מלווה ותומכת יחידים וקבוצות בדרך אל החופש, דרך חקירת עומק פתוחה ויצירתית.
מלמדת מדיטציית מיינדפולנס, ויפאסנה ודהרמה מזה שני עשורים בארץ ובחו״ל, בריטריטים, קורסים, ובמסעות רוחניים. מלווה ותומכת יחידים וקבוצות בדרך אל החופש, דרך חקירת עומק פתוחה ויצירתית.
שמונת הנתיבים מהווים את עיקרי דרכו של הבודהה אל החופש. שניים מהם עוסקים במדיטציה, ושאר השישה מהווים אספקטים שונים של חיינו – מהמחשבות והתפיסה, דרך הדיבור והפעולות הנכונות ועד המדיטציה. כל נתיב מהווה פתח ושער אל החופש, על המורכבויות והאתגרים שהוא מציב בפנינו. משמעות השחרור דרך שמונת הנתיבים היא בין השאר חירות בתוך חיי היום-יום, במערכות יחסים, בינינו לבין עצמנו ובינינו לעולם הסובב אותנו. כל נתיב מציע לנו את האפשרות המרתקת לגדול ולהתפתח דרכו. זאת ועוד, שמונת הנתיבים קשורים ביניהם בקשר הדוק והדדי: פיתוח וטיפוח של נתיב אחד מוביל להעמקתם של השאר.
במפגש הפותח נעבור דרך הנתיבים השונים, נשאל מהו שחרור וכיצד הם מתחברים? איך נחייה בטוב? ולמה הדרך הבודהיסטית מזמינה אותנו?
אז אני רוצה להתחיל עם האובר ויו של הדרך, וקודם למקם אותנו איפה אנו נמצאים.
אז האדם הזה שכינו הבודהה, זה שהתעורר, סידרטה גוטמה. הנסיך שעזב את ההרמון, סיפור אמיתי וגם מיתוס. מה זה אומר לחיות כשיש לך הכל, ותחושה שיש יותר לחיים. משהו שמושך אותך הלאה.
מיעדים אותך כל חייך להיות השליט, ובכל זאת קריאה מבפנים "אני בכלל רוצה שהחיים שלי יהיו ביטוי של משהו אחר".
ואז עזיבה של ההרצון, וחיים של נבד רוחני, נזיר נודד. במשך ש שנים לתרגל כל הזמן, ולחפש את הדרך למצוא פתרון למצוקה האנושית. לסטרס.המילה בפאלית היא דוקהה.
דוקהה, סבל, אי נחת, אי שביעות רצון- כל החברים האלו, שיושבים על המצב האנושי, המאוד תמים שמתנגש ומתנגח עם מה שנקרא המציאות. אז להדוף את מה שיש לנו, ולרצות את מה שאין לנו.
אולי סבל בכלל , אני רואה את הכלבות שלי כשהן רבות על סמרטוט. מבחוץ זה נראה מתוק, אבל מבפנים זה לא כיף להן. הסיפור הזה, לא רק אנושי, כל היצורים החשים. רוצים להימנע מכאב ומסבל והודפים ודוחים סיטואציות שהם מפרשים אותן כלא נעימות ונוהים או אוחזים בסיטואציות שמפרשים כנעימות.
זאת הדרך של השמונה נתיבים, כי אחרי שסידהרטה ישב מתחת לעץ, ואמר אני לא קם עד שאני לא מבן, מתערורר לסוד של הקיום- של איך יוצאים מזה.
איך יוצאים מהאין ספור רגעים של פוש ופול, וכל הזמן לא להיותב נחת, בטוחב, בנועם.
רוב הזמן אנו לא שם, מה קורה שם?
אז סידהרטה החליט לפצח את החידה, והוא הצליח לראות מספיק עמוק, עד המקסימום של הטבע האנושי- וכשהוא התעורר , שזה לא מאורע אחד. זה מסע שהוא אינסופי, והוא כל פעם מקפל בתוכו גילויים על פני גילוים.
כשהוא עבר לילה של ראייה צלולה, היו עוד 49 ימים שהוא הרהר בהמ שחווה, והאדם הראשון שראה אותו, ולא כל כך הבין מה זה האדם הזה שהולך, עם ארשת של אור בפניו.
ובדק אם האו סוג של אל.
לא אני בן אדם
את הלא אל?
לא אני "ער"
ואמר אני זה שכבש את הפחד, ניצח..
נכנס לתוך הסיפור שלו, ולא הצליח ללמד את הבן אדם שום דבר.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
