פסיכותרפיסטית, מנחת הורים בכירה, יוזמת #פרויקטהורות.
מייסדת בית הספר האדלריאני לפסיכותרפיה.
מחברת הספר “לקפוץ למים: מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים”
יועצת תוכן מקצועי לספר “מה קרה כשקראמבל ירדה מהעץ?”
להרשמה לתוכנית שנה של התקרבות בה אנאבלה תלמד אחת לחודש>>
פסיכותרפיסטית, מנחת הורים בכירה, יוזמת #פרויקטהורות.
מייסדת בית הספר האדלריאני לפסיכותרפיה.
מחברת הספר “לקפוץ למים: מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים”
יועצת תוכן מקצועי לספר “מה קרה כשקראמבל ירדה מהעץ?”
להרשמה לתוכנית שנה של התקרבות בה אנאבלה תלמד אחת לחודש>>
שם ההרצאה:
על ההרצאה: בהרצאה זו נכיר את ההבניות החברתיות ותרבותיות שמשפיעות לרעה על הself care של נשים, ונבין מדוע העצמה נשית היא רלוונטית מתמיד וחיונית לא רק לשגשוג אלא גם לבריאות הפיזית ונפשית של נשים
תמלול מתוך ההרצאה
התחלנו את הכנס עם אנאבלה שקד שדיברה על נשים אותך בעדיפות גבוהה
והיא דיברה על המנגנון שפועל מאחורי חוסר הדאגה של נשים לעצמן. מה היא אמרה:
“בעצם כבר הרבה מאוד שנים, מספרים לנשים שכל מה שהן צריכות להיות זה יפות ופסיביות, לחכות לנסיך שיגיע. כך שהמסר שנשים מקבלות מילדות הוא שהדבר הנשי הוא יותר מכל דבר להיות רגישה, קשובה ולענות לצרכים של אחרים.
לכן ברגע שהפנמנו שזה המשמעות של להצליח כאישה, הרי שנשים מרגישות ערך כשהן מפגינות אהבה, הקרבה ונתינה. וכשנשים פחות פועלות כך, אלא פועלות עם יותר אמביציה וכוח- הן הרבה פעמים חוות אובדן שייכות וערך. מה שאומר – שלשים אותנו בעדיפות הראשונה- בא עם תג מחיר , שזה לא מה שהייתי אמורה לעשות עכשיו.
האם זה טבעי שנרגיש כך? ממש לא. זה לא טבעי, אבל משפיע מאוד. כי כשמפנימים את התפקיד הזה, לא צריך להגיד כלום, יש מנגנון שיטור פנימי, שלא מאפשר לנשים לשים לב למה הן צריכות.
וזה בעצם חלק מהדיכוי של העולם הגברי הדומיננטי שקובע את הפרדיגמה ששולטת בחברה שלנו, ולכן יוצרת עוינות ודחייה כלפי נשים חזקות.ולכן , במקום להגיד גבר אסרטיבי, נגיד אישה קשוחה. אותן תכונות בגרסה הנשית נתפסת כמשהו לא בסדר, אובדן של החום והרכות הנשית. וזה מביא, אם אנו תמיד נכנסות לעמדה של כוח ורצון, אנו חוות אובדן דרך, ומצמצמות אותנו.
בעצם יש עיקרון שמסתובב בחברה- עיקרון הדרדסים- שיש קבוצה של גברים, שמאופיינים באמצעות מאפיין יחודי ובה אישה שמוגדרת באופן סטריוטיפית כאישה. ולכן המסר שהגברים הם הנורמה, והנשים ורציה. גברים מגדירים את הקבוצה, הנשים קיימות ביחס לגברים.
מתוך זה נוצר מה שנקרא תסמונת המכשפה – קימברלי ג’ונס- “פצע המכשפה היא צלקת נפשית, במודעות הקולקטיבית, שרוב הנשים מרגישות כשהיא מתעוררת, ומרגישות אותה עמוק בתוך הגוף והנפש כל פעם שהן מתחילות לחשוב לצעוד לתוך עמדה של כוח.”
כך שהרבה פעמים נשים מרגישות רעות ו”מכשפות” כשהן מתחילות לדאוג לעצמן.לכן, חשוב שנשים יכירו את התבניות התרבותיות חברתיות כשהן דואגות לעצמן. ואפשר לראות את התבניות הללו, וכיצד הן מופיעות בחיינו במגוון דרכים, כמו שפה, הרגלים , תרבות.
ישנה תסמונת שנקראת “תסמונת המתחזה” אנשים שמגיעים ממעמד פחות דומיינטי, ומתקדמים קדימה, אבל יש בתוכם תחושה תמידית שהם לא מספיק טובים, כל הזמן יש ספק פנימי האם אני ראוייה, ותחושת הערך. חשוב להבין שזאת לא בעיה אישית של חוסר ביטחון של האישה, אלא בעיה חברתית, של הרבה מאוד נשים, כשהן צועדות לתוך כוח.
נשים שמרגישות יותר בטוחות כשהן מוותרות על הרצון לכוח, ולמה שהן רוצות. ולכן השינוי קורא מתוך דרישה של נשים לממש את עצמן.
נשים יכולות לשאול את עצמכן:
מי אני רוצה להיות?
מה אני רוצה לעשות?
מה אני רוצה להשיג?
כדי לממש את זה, עלינו לרצות- שזה גם מאתגר. האם אני רוצה להיות אישה ששמה את עצמה בעדיפות גבוהה, לשים גבולות , לקחת צאנס , לשלם את המחיר.
זה נשמע אידיאולוגי, אבל זה נוגע בתוך החיים האישיים. ואני מכירה מהחיים האישיים שלי, עם הילדים שלי, מקרים שבהם הילדים ביקשו דברים ואני צריכה לבחור.
התחלתי לשאול את עצמי- למה אני עושה משהו? להגיד לעצמי ” די, לא מתאים, אני לא יכולה להחליט מה הם יעשו, אבל יכולה לבחור לעצמי, מקודם הייתי מיוחדת, ועכשיו אני רגילה.
מה יעזור לנו? מה שהכי יעזור לנו זה תמיכה של נשים אחרות, שלא כל פעם יגידו לנו שאנו מדהימות, אלא במקום זה יבדקו איתנו אם לא לקחנו על עצמנו יותר מדי. יש כאן מקום להשראה ותחושת שליחות לגבי מה חשוב לנו. הסבתות שלנו היו נשים מאוד מוכשרות, שלא התקדמו שכן הן חיו בתקופה שהן לא יכלו, החברה לא אפשרה להן. ומה שהן עשו בשבילי, אפשר לי דברים אחרים. ועכשיו שאני סבתה, אני לא רוצה שהנכדה שלי תוותר על עצמה בשביל כל האחרים.
עלינו להקים את עצמנו, ולהתעורר. מספיק לתת לכולם בלי לתת לעצמנו.
כדי לקרוא את כל הסיכום ולצפות בהקלטה עליכם להירשם לתודעה בריאה. לחצו כאן לפרטים>>
שם ההרצאה:
על ההרצאה: בהרצאה זו נכיר את ההבניות החברתיות ותרבותיות שמשפיעות לרעה על הself care של נשים, ונבין מדוע העצמה נשית היא רלוונטית מתמיד וחיונית לא רק לשגשוג אלא גם לבריאות הפיזית ונפשית של נשים
תמלול מתוך ההרצאה
התחלנו את הכנס עם אנאבלה שקד שדיברה על נשים אותך בעדיפות גבוהה
והיא דיברה על המנגנון שפועל מאחורי חוסר הדאגה של נשים לעצמן. מה היא אמרה:
“בעצם כבר הרבה מאוד שנים, מספרים לנשים שכל מה שהן צריכות להיות זה יפות ופסיביות, לחכות לנסיך שיגיע. כך שהמסר שנשים מקבלות מילדות הוא שהדבר הנשי הוא יותר מכל דבר להיות רגישה, קשובה ולענות לצרכים של אחרים.
לכן ברגע שהפנמנו שזה המשמעות של להצליח כאישה, הרי שנשים מרגישות ערך כשהן מפגינות אהבה, הקרבה ונתינה. וכשנשים פחות פועלות כך, אלא פועלות עם יותר אמביציה וכוח- הן הרבה פעמים חוות אובדן שייכות וערך. מה שאומר – שלשים אותנו בעדיפות הראשונה- בא עם תג מחיר , שזה לא מה שהייתי אמורה לעשות עכשיו.
האם זה טבעי שנרגיש כך? ממש לא. זה לא טבעי, אבל משפיע מאוד. כי כשמפנימים את התפקיד הזה, לא צריך להגיד כלום, יש מנגנון שיטור פנימי, שלא מאפשר לנשים לשים לב למה הן צריכות.
וזה בעצם חלק מהדיכוי של העולם הגברי הדומיננטי שקובע את הפרדיגמה ששולטת בחברה שלנו, ולכן יוצרת עוינות ודחייה כלפי נשים חזקות.ולכן , במקום להגיד גבר אסרטיבי, נגיד אישה קשוחה. אותן תכונות בגרסה הנשית נתפסת כמשהו לא בסדר, אובדן של החום והרכות הנשית. וזה מביא, אם אנו תמיד נכנסות לעמדה של כוח ורצון, אנו חוות אובדן דרך, ומצמצמות אותנו.
בעצם יש עיקרון שמסתובב בחברה- עיקרון הדרדסים- שיש קבוצה של גברים, שמאופיינים באמצעות מאפיין יחודי ובה אישה שמוגדרת באופן סטריוטיפית כאישה. ולכן המסר שהגברים הם הנורמה, והנשים ורציה. גברים מגדירים את הקבוצה, הנשים קיימות ביחס לגברים.
מתוך זה נוצר מה שנקרא תסמונת המכשפה – קימברלי ג’ונס- “פצע המכשפה היא צלקת נפשית, במודעות הקולקטיבית, שרוב הנשים מרגישות כשהיא מתעוררת, ומרגישות אותה עמוק בתוך הגוף והנפש כל פעם שהן מתחילות לחשוב לצעוד לתוך עמדה של כוח.”
כך שהרבה פעמים נשים מרגישות רעות ו”מכשפות” כשהן מתחילות לדאוג לעצמן.לכן, חשוב שנשים יכירו את התבניות התרבותיות חברתיות כשהן דואגות לעצמן. ואפשר לראות את התבניות הללו, וכיצד הן מופיעות בחיינו במגוון דרכים, כמו שפה, הרגלים , תרבות.
ישנה תסמונת שנקראת “תסמונת המתחזה” אנשים שמגיעים ממעמד פחות דומיינטי, ומתקדמים קדימה, אבל יש בתוכם תחושה תמידית שהם לא מספיק טובים, כל הזמן יש ספק פנימי האם אני ראוייה, ותחושת הערך. חשוב להבין שזאת לא בעיה אישית של חוסר ביטחון של האישה, אלא בעיה חברתית, של הרבה מאוד נשים, כשהן צועדות לתוך כוח.
נשים שמרגישות יותר בטוחות כשהן מוותרות על הרצון לכוח, ולמה שהן רוצות. ולכן השינוי קורא מתוך דרישה של נשים לממש את עצמן.
נשים יכולות לשאול את עצמכן:
מי אני רוצה להיות?
מה אני רוצה לעשות?
מה אני רוצה להשיג?
כדי לממש את זה, עלינו לרצות- שזה גם מאתגר. האם אני רוצה להיות אישה ששמה את עצמה בעדיפות גבוהה, לשים גבולות , לקחת צאנס , לשלם את המחיר.
זה נשמע אידיאולוגי, אבל זה נוגע בתוך החיים האישיים. ואני מכירה מהחיים האישיים שלי, עם הילדים שלי, מקרים שבהם הילדים ביקשו דברים ואני צריכה לבחור.
התחלתי לשאול את עצמי- למה אני עושה משהו? להגיד לעצמי ” די, לא מתאים, אני לא יכולה להחליט מה הם יעשו, אבל יכולה לבחור לעצמי, מקודם הייתי מיוחדת, ועכשיו אני רגילה.
מה יעזור לנו? מה שהכי יעזור לנו זה תמיכה של נשים אחרות, שלא כל פעם יגידו לנו שאנו מדהימות, אלא במקום זה יבדקו איתנו אם לא לקחנו על עצמנו יותר מדי. יש כאן מקום להשראה ותחושת שליחות לגבי מה חשוב לנו. הסבתות שלנו היו נשים מאוד מוכשרות, שלא התקדמו שכן הן חיו בתקופה שהן לא יכלו, החברה לא אפשרה להן. ומה שהן עשו בשבילי, אפשר לי דברים אחרים. ועכשיו שאני סבתה, אני לא רוצה שהנכדה שלי תוותר על עצמה בשביל כל האחרים.
עלינו להקים את עצמנו, ולהתעורר. מספיק לתת לכולם בלי לתת לעצמנו.
כדי לקרוא את כל הסיכום ולצפות בהקלטה עליכם להירשם לתודעה בריאה. לחצו כאן לפרטים>>
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
